ב`מ יג - משמעות ההחזקה בשטר

  • הרב ברוך וינטרוב

בבא מציעא דף יג - משמעות ההחזקה בשטר / ברוך וינטרוב

הגמרא בדף יג דנה בהרחבה במחלוקת התנאים בעניין החזרת שטרות ובשיטות האמוראים בביאור יסודותיה. בתוך ביאור המשנה לדעת שמואל, מסבירה הגמרא (סוף יג ע"א) כי אם יסבור שמואל כאביי, שעדיו בחתומיו זכין לו, הוא ייאלץ להעמיד את המשנה במקרה שהלווה אינו מודה, ועל כן אין להשיב שטר שעשויים לגבות בו, דהיינו שטר שיש בו אחריות נכסים לדעת רבי מאיר, ולדעת חכמים - אפילו אין בו אחריות נכסים.

התוספות (יג ע"ב, ד"ה הא קאמר) מקשים קושיה יסודית: למה לא נשיב את השטר למַלווה? והרי אם יטען הלווה שהשטר מזויף, נחייב את המַלווה להביא עדי קיום: אם לא יצליח להביא עדי קיום - לא יוכל לגבות אף אם יהיה השטר בידו; ואם יביא עדי קיום - הרי מוכח שהלווה משקר בטענת להד"ם שלו!

שמא תאמר: בעטייה של הנפילה חשוד השטר כמזויף גם אם יקיימוהו, ועל כן אין להחזירו, שמא ישתכח דבר הנפילה והמַלווה יגבה על ידי קיום? התוספות מסבירים שאין הדבר כן, והם מוכיחים את טענתם מהסוגיה להלן טז ע"ב: מדברי שמואל שם עולה, כי אם הוחזר השטר שנפל למַלווה, הוא יכול לגבות בו לאחר שיקיימנו.

מתוך כל זה הסיקו התוספות, שלדעת שמואל מקרה של נפילה הנו הזדמנות עבור הלווה: אם יטען שהשטר מזויף קודם שישוב השטר לידי המַלווה, לא נשיב את השטר גם אם יביא הלה עדי קיום; אך אם לא יטען הלווה שהשטר מזויף - ואף אם לא עשה זאת מכיוון שלא היה לפנינו - והשטר כבר הושב למַלווה, שוב אין הלווה יכול לטעון שהשטר מזויף אם יצליח המַלווה לקיים את השטר.

מה טעמו של הדין הזה שחידשו התוספות?

כדי להבין זאת עלינו להכיר יסוד מהותי בעניין עדות שטר. כיצד יכול השטר להעיד שהחוב לא נפרע? והלוא העדים לא ראו אלא את ההלוואה! הגרי"ד סולוביצ'יק (בשיעורו "אותיות נקנות במסירה", בתוך: שיעורים לזכר אבא מרי, ירושלים תשמ"ג, חלק א, עמ' רס-רעט, ובייחוד סעיף ב [עמ' רסה-רע]) עמד על שאלה זו, ותשובתו היא שהחזקת השטר מהווה חלק מעדותו: כל עוד מצוי השטר ביד המַלווה, הריהו מעיד שהחוב עדיין קיים. יתרה מזאת: הגרי"ד הוסיף והסביר, שעדות השטר משתנה ומתעדכנת כאשר הוא עובר בין גורמים שונים. בדרך זו ביאר הגרי"ד כיצד פועלת מכירת שטר: מעבר השטר מן המַלווה לקונה מסב את העדות על החוב לזכות הקונה.

על פי יסוד זה נוכל להבין בנקל מדוע נפילת השטר מיד המַלווה מחלישה את כוחו. כאשר השטר אינו ביד המַלווה, תקנת השטרות אינה חלה עליו; לפיכך אם יטען הלווה במצב זה שהשטר מזויף, גם קיומו לא יועיל. רק כאשר ישוב השטר לידי המַלווה, תשוב ותחול עליו תקנת השטרות, ואם יקוים, לא יוכל הלווה לפסלו.