ב`מ כ - חששות לזהות השטר בממונות ובאיסור אשת איש

  • הרב ברוך וינטרוב

בבא מציעא דף כ - חששות לזהות השטר בממונות ובאיסור אשת איש / ברוך וינטרוב

הגמרא בדף כ ע"ב מביאה דיון בין רב עמרם ורבה בעניין המוצא גט מקוים: האם המוצא יכול להשיב את הגט לשליח הטוען שהגט נפל ממנו; או שמא עליו לחשוש שאת הגט כתב אדם אחר, ששמו כשם האיש שכתב את הגט שביד השליח, ושם אשתו כשם האישה בגט ההוא, וגם שם העיר שהוא מתגורר בה כשם העיר שבגט שביד השליח?

רבה סבר כי ניתן להשיב את הגט, ואיננו חוששים לעיר נוספת שזה שמה, והוא הוכיח את דבריו מקביעת המשנה (כ ע"א): "כל מעשה בית דין - הרי זה יחזיר". רב עמרם דחה את ראייתו ואמר שלא ניתן ללמוד מממונות לאיסורים, ורבה השיב בחריפות וכינה את רב עמרם "תרדא" [רש"י פירש "משועמם", ובמסכת כריתות (יח ע"ב) פירש "שוטה", וכן כתב הערוך] - שהרי במשנה מדובר במפורש גם על "שטרי חליצה ומיאונין", דהיינו על שטרות בענייני איסור.

התוספות (ד"ה איסורא) הקשו על עצם שאלתו של רב עמרם: מדוע אין ללמוד מממונות על איסורים? והרי מצינו שרוב אינו מוציא בממונות, אך הולכים אחריו באיסורים, כלומר בממונות דרושה דרגת ודאות גבוהה יותר מזו שנדרשת באיסורין; ואם כן - ממשיכים התוספות - מדוע לא נלמד שאם בממונות ניתן להשיב את השטר ללא חשש, כל שכן שניתן להשיבו לעניין איסור? והשיבו התוספות שיש להבדיל בין סתם איסורין, שהם באמת קלים יותר מממונות, לבין איסור אשת איש, שהוא חמור יותר. והם מביאים ראיה לדבר מדין הטובע במים שאין להם סוף, שאיננו מתירים את אשתו אם לא ראוהו שטבע ממש, אף על פי שרוב הטובעים במים שאין להם סוף מתים.

תשובתם של התוספות עשויה להבהיר את מחלוקת רב עמרם ורבה, ומדוע חשב רב עמרם שלא ניתן ללמוד משטרי מיאונין וחליצה לגטין. אם כנים דברי התוספות, שרב עמרם לא חשש בכל איסור, אלא רק באשת איש, יש מקום ללכת צעד נוסף ולטעון שגם לא בכל מצב של אשת איש יש לחשוש, אלא בגטין דווקא. וזאת למה?

משום שגט אינו רק מסמך משפטי, אלא גם דיבור היוצא מפי הבעל ומגיע לידי האישה ולאוזניה. רב עמרם לא התכוון שחוששים באמת לגט זהה שניתן בעיר אחרת ששמה כשם העיר שלפנינו. כוונתו הייתה שהאבדה ניתקה בין אמירת הבעל לבין ההגעה לידי האישה, והאפשרות ההיפותטית שהגט שהיה ביד השליח נתחלף בגט שנתן אדם ששמו ושם עירו זהים - אפשרות זו כשלעצמה פוסלת את מתן הגט! לפי סברה זו, ברור שלא ניתן להוכיח מממונות, או אפילו משטרי חליצה ומיאונין, לגטין.

רבה, לעומתו, הבין שאיסור אשת איש אכן חמור יותר מממונות, וכדברי התוספות, אך אין זה דין נקודתי בגטין, אלא דין כללי באיסור אשת איש, ולכן אם בשטרי חליצה ומיאונין אין חוששים, אין לחשוש גם בגטין.