בסיס לדבר האסור

  • הרב אביעד ברטוב

בסיס לדבר האסור

כלי שהונח עליו מוקצה בערב שבת - אפילו אם המוקצה הוסר ממנו במהלך השבת - נחשב ל"בסיס לדבר האסור", ואסור לטלטלו בשבת. לכן, אם בערב שבת הניחו פלאפון על ספר, או כסף בתוך ארנק - הספר והארנק הופכים לבסיס לדבר האסור, ואסור לטלטלם בשבת. המקור לדין זה מצוי בגמרא בשבת מד ע"ב, הפוסקת שמיטה שיש עליה מעות - אסור לטלטלה.

בגמרא ובראשונים מצאנו מספר תנאים הכרחיים, כדי שחפץ שמותר להשתמש בו בשבת יהפוך לבסיס לדבר האסור:

א. המוקצה הונח ולא נשכח. רק אם החפץ המוקצה הונח ע"ג כלי ההיתר בכוונה, ולא בטעות - רק אז הכלי המותר הופך לבסיס לדבר האסור.

ב. המוקצה הונח לכל השבת. הראשונים נחלקו בדינו של חפץ שהונח עליו מוקצה לזמן קצר. לדעת רש"י, אפילו אם האדם התכוון להשאיר את המוקצה על החפץ המותר במהלך בין השמשות בלבד - החפץ המותר הופך לבסיס. לעומתו, רבנו תם כתב שהחפץ המותר הופך לבסיס רק אם האדם התכוון שהמוקצה יהיה מונח עליו במשך השבת כולה. השולחן-ערוך הביא את שתי הדעות, והמשנה-ברורה פסק שניתן לסמוך בשעת הצורך על שיטת רבנו תם.

ג. מתי הונח החפץ? יש ראשונים שהבינו שאם האדם הניח את המוקצה על הכלי המותר זמן רב לפני השבת - אזי הוא נחשב ל'שוכח', והכלי המותר אינו הופך לבסיס. המשנה-ברורה ביאר שהדבר נכון רק אם האדם לא התכוון בפירוש שהמוקצה יישאר במקומו בשבת. אם זו הייתה כוונת האדם - החפץ המותר הופך בכל מקרה לבסיס לדבר האסור.

ד. המוקצה מונח על כלי ההיתר בצורה יציבה. לדעת בעל 'תרומת הדשן', כלי ההיתר הופך לבסיס לדבר האסור רק אם המוקצה מונח עליו בצורה יציבה. הנחה אקראית ולא יציבה אינה נחשבת, לעניין זה.

ה. כלי ההיתר משמש את המוקצה. מדברי רש"י (מט ע"א) עולה שכלי ההיתר הופך לבסיס רק אם הוא משמש את המוקצה, ולא להיפך. לכן, אם הניחו אבן בערב שבת על חבילת עלונים תורניים - העלונים אינם הופך לבסיס לדבר האסור, למרות שהאבן היא מוקצית, שכן האבן משמשת את העלונים, ולא העלונים משמשים את האבן.

ו. המוקצה הונח ע"י הבעלים. אין אדם יכול להפוך חפץ שאינו שייך לו לבסיס לדבר האסור. ה"שמירת שבת כהלכתה" הסתפק אם בני ביתו של הבעלים יכולים להפוך חפץ לבסיס, ופסק שקטן אינו יכול להפוך חפצים לבסיס, וכן בן-משפחה אינו יכול לשנות את דינם של חפצים שאינם שייכים לו.