ב. - סוכה גבוהה מעשרים אמה - הגדרת סוכה

  • הרב כתריאל זשוראוועל

"סוכה גבוהה מעשרים אמה" - הגדרת סוכה / כתריאל זשוראוועל

 

טעם הדין

המשנה הראשונה במסכת, פותחת במחלוקת תנאים ביחס לכשרותה של סוכה הגבוהה מעשרים אמה:

"סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, ורבי יהודה מכשיר" (סוכה ב.).

הגמרא על אתר, מתחבטת בשאלה מהי סיבת הפסול לדעת תנא קמא ומביאה מחלוקת משולשת בנושא:

1. רבה לומד מן הפסוק "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כ"ג, מג), כי האדם צריך לדעת כי הוא יושב בסוכה. לדעתו, אם הסכך נמצא מעל עשרים אמה, האדם לא שם לב אליו ואינו יודע כי הוא בסוכה.

2. רבי זירא לומד מן הפסוק "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" (ישעיה ד', ו) כי יש צורך לשבת מתחת לצל סוכה. לדעתו, במידה והסכך נמצא מעל לגובה של 20 אמה, יוצא בפועל כי הצל שהאדם יושב תחתיו נובע מהדפנות ולא מהסכך.

3. רבא לומד מן הפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, מב) כי גודל הסוכה צריך להיות בטווח הגדלים של מבניים עראיים. סוכה בגודל מעל עשרים אמה לא נמצא בטווח הגדלים הללו[1].

אמנם, בהמשך, הגמרא מסייגת את הדעות:

1. בדעת רבה אומרת הגמרא כי הוא התייחס רק למקרה בו דפנות הסוכה לא נוגעות בסכך. במקרה בו הדפנות נמשכות עד לסכך עצמו - הסוכה כשרה, וזאת משום שהאדם שם לב לסכך הנמצא מעליו.

2. את דעת ר' זירא מסייגת הגמרא באומרה כי הוא התייחס רק למקרה שהסוכה נמצאת בגודל ארבע על ארבע אמות, שרק אז האדם יושב מתחת לצל הדפנות ולא לצל הסכך. ר' זירא מודה כי במקרה בו הסוכה גדולה יותר - היא יכולה להיות כשרה אף אם היא בגובה של עשרים אמה[2].

סכך או מבנה

כידוע, כל סוכה בנויה משני מרכיבים עיקריים - סכך ודפנות, ואולם נשאלת השאלה מהו המרכיב העיקרי בסוכה - הסכך, הדפנות, אף אחד מהם או שמא שילוב מסוים בין שניהם. נראה כי ניתן להעלות שני כיוונים עיקריים:

א. שם סוכה חל על הסכך בלבד. הדפנות נצרכות רק כדי לשים עליהן את עיקר הסוכה - שהוא הסכך.

ב. שם סוכה חל על הדפנות והסכך גם יחד. סוכה היא סוג של אוהל ולא נועדה לצל בלבד[3].

ביטוי אחד לשאלה זו, ניתן לראות בהסבר הפסול של חמתה מרובה מצילתה. כאשר רש"י בא להסביר את הדין הנ"ל הוא כותב:

"המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו, ועל שם הסכך קרויה סוכה".

נראה ברור מדברי רש"י כי הוא הבין כאפשרות הראשונה שהעלינו, וכי לדעתו עיקר הסוכה הוא הסכך, והדפנות הינן רק תנאי צדדי הנצרך בשביל הסכך.

מקום נוסף בו עולה חקירה זו הינו לגבי איסור הנאה מעצי הסוכה בחג, ובמחלוקת הראשונים בעניין. מקור האיסור מובא בגמרא בפרקנו:

"...מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה? תלמוד לומר: 'חג הסוכות שבעת ימים לה''" (ט.).

מהו היקף האיסור? נראה כי ניתן לתלות שאלה זו בחקירה שהעלינו לעיל, ובהגדרת 'עיקר סוכה':

כותב הרמב"ם:

"עצי סוכה אסורין כל שמנת ימי החג, בין עצי דפנות בין עצי סכך..." (הל' סוכה פ"ו, הל' טו).

מדבריו ברור כי האיסור הינו הן לגבי הסכך והן לגבי הדפנות. ואולם, בניגוד לדברים אלו כתב הרא"ש כי האיסור מתייחס לעצי הסכך בלבד:

"... והאי דאסירי עצי סוכה, היינו דוקא הסכך, אבל עצי הדפנות משרי שרי... דלא כהרמב"ם" (פרק א', י"ג).

בדרך זו, הסביר הרב סולובייצ'יק את מחלוקת הרמב"ם והרא"ש, ותלה אותה בחקירה שהעלינו לעיל[4].

הסבר המחלוקת בגמרא

נראה כי לאור ההבנות שהעלינו לעיל, ניתן להסביר את מחלוקת האמוראים שהובאה בתחילת השיעור:

כפי שראינו, לדעת רבה הפסול בסוכה הגבוהה מעשרים אמה נובע מכך שהאדם צריך לדעת שהוא יושב בסוכה. על פניו, הסברו של רבה אינו ברור שהרי אדם היושב בסוכה יודע שהוא יושב בסוכה! רש"י על אתר מתייחס לשאלה זו ועונה:

"שאינו רואה את הסכך, וסוכה היינו סכך - כשמה" (ד"ה דלא שלטא).

כמובן שעל פי דברים אלו עולה שלדעת רש"י עיקר הסוכה הינו הסכך[5]. נראה כי גם את דעת ר' זירא ניתן להסביר באותו כיוון. כזכור, לר' זירא הפסול נובע מכך שצריך לישב בצל סוכה ולא בצל הדפנות. ברור מדבריו כי לדעתו עיקר הסוכה הוא הסכך ולא הדפנות.

מנגד, נראה כי לדעת רבא שם סוכה חל גם על הדפנות. לדעתו, פסול סוכה הגבוהה מעשרים אמה נובע מכך שסוכה צריכה להיות במימדים שיאפשרו לבנות אותה בצורה עראית. נראה כי לדעתו, המילה 'סוכות' בפסוק מתייחסת לא רק לסכך אלא גם לדפנות, ולכן לדעתו הפסול נובע מצורת בניין הסוכה[6].

חמתה מרובה מצילתה

יתכן כי שתי ההבנות שהעלינו לעיל, הינן בעצם מחלוקת תנאים. בסוף המשנה הראשונה בפרקנו מובאת ההלכה המפורסמת כי סוכה ש'חמתה מרובה מצילתה' - פסולה. הגמרא, מביאה מחלוקת תנאים ביחס להיקף הלכה זו:

"ת"ר: חמתה מחמת סיכוך ולא מחמת דפנות. רבי יאשיה אומר: אף מחמת דפנות" (ז:).

כלומר, נחלקו התנאים האם צל הסוכה צריך לבוא מהסכך בלבד, או שהוא יכול לבוא אף מן הדפנות. בהמשך הגמרא מביא אביי מקור לדברי רבי יאשיה:

"'וסכות על הארון את הפרוכת' - פרוכת - מחיצה, וקא קרייה רחמנא סככא! אלמא מחיצה כסכך בעינן. ורבנן ההוא דניכוף ביה פורתא דמחזי כסכך".

כלומר, לרבי יאשיה גם הדפנות הינן בגדר סככה ולכן התורה קוראת לפרוכת סככה. שוב נראה ברור כי מחלוקת התנאים הזו תלויה בחקירה שהעלינו לעיל.

דפנות כחלק מהסכך

כפי שראינו לעיל, הגמרא לומדת את דינו של ר' יאשיה מן הפסוק 'וסכות על הארון'. ואולם, נשאלת השאלה מה יהיה הדין לגבי שאר דיני הסוכה, האם גם אותם נחיל גם על הדפנות? לדוגמה, הגמרא (סוכה יב.) לומדת מן הפסוק "פסולת גורן ויקב" כי הסכך צריך להיות מגידולי קרקע, אסור שיהיה מחובר לקרקע וכי הוא צריך לבוא מדבר שאינו מקבל טומאה. האם דינים אלו חלים גם על הדפנות או שמא רק על הסכך?

אמנם, בירושלמי באמת מצינו שהוא למד מדינו של רבי יאשיה כי הדפנות צריכות לבוא מדבר שאינו מקבל טומאה:

"רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא: 'וסכת על הארון את הכפורת' - מיכן שהדופן קרוי סכך, מיכן שעושין דפנות בדבר שאינו מקבל טומאה".

ואם-כן, ניתן להסיק מלימוד זה כי לדעת רבי יאשיה, קיימות אותן דרישות בדפנות ובסכך[7].

יתכן כי לאור דברים אלו, ניתן לומר סברה חדשה בדעת רבי יאשיה. יתכן כי לדעתו, לא רק שהדפנות הינן חלק אינטגראלי מהסוכה, אלא הן חלק אינטגראלי מהסכך עצמו, ויש להם גדר של סכך. כלומר, לפי סברה זו, החלק העיקרי של הסוכה הינו אכן הסכך, אולם ישנה הגדרה מורחבת לסכך זה. יתכן גם, שנקודה זו תלויה במחלוקת ראשונים:

כפי שראינו, הירושלמי אמנם לומד כי לדעת רבי יאשיה אין לעשות את הדפנות מדבר המקבל טומאה. ואולם, הדבר נתון במחלוקת ראשונים: לדעת הראבי"ה (מובא במרדכי סימן תשל"א) דפנות הסוכה אכן אסורות לבוא מדבר המקבל טומאה. ואולם לעומת זאת לדעת התוספות (ז: ד"ה מחיצה) הלימוד שלומדים מ'פסולת גורן ויקב' לא שייך לדפנות הסוכה, וניתן לעשותן מדבר המקבל טומאה.

הראבי"ה סובר כי דפנות הסוכה הינן חלק אינטגראלי של הסכך, ולכן כל דיני הסכך (לפחות אלה שיש להם חיוב דאורייתא) חלים גם על הדפנות. לעומת זאת התוספות סוברים כי לרבי יאשיה לדפנות הסוכה יש גדר עצמאי, ועיקר הסוכה הוא שילוב של סכך ודפנות כפי שהבאנו לעיל.


[1] בצורה זו הסביר הר"ן (א. באילפס ד"ה ונ"ל) את דברי רבא. בדבריו, הוא שלל את ההבנה כי רבא למד שהסוכה צריכה להיות דירת שתחזיק מעמד לשבעה ימים, והבין כי הוא לומד מהפסוק מהו השיעור הרצוי של הסוכה.

[2] התשב"ץ (שו"ת חלק א', סימן קכו) מסביר כי רבי זירא נתן מערכת יחוס. דהיינו, בסוכה של ארבע על ארבע אמות הגובה הפוסל יהיה 20 אמה, אבל בסוכה גדולה או קטנה יותר הגובה הפוסל ישתנה בהתאם.

[3] היה ניתן לעלות אפשרות שלישית והיא שהדפנות הן העיקר. ואולם, מתוך העיון במסכת, וכן מתוך הבנת השם סוכה, ברור שהסכך הינו גורם משמעותי, וכל השאלה היא סביב הדפנות ועד כמה הן חלק מהותי בהגדרת החפץ הנקרא סוכה.

[4] מורו זקנו של הרב סולובייצ'יק - רב חיים מבריסק, הסביר כי לדעת הרמב"ם הדפנות כלל אינן כלולות בחפצא של הסוכה כמו הסכך, אך הן כלולות במצות הסוכה. על פי דבריו, פסולי הסוכה חלים רק על החפצא של הסוכה - ולכן לא על הדפנות, בעוד איסור ההנאה חל על כל דבר שמקיימים בו מצות סוכה, כולל גם הדפנות.

[5] יש לציין כי בשם הרב סולוביצ'יק מובא בספר רשימת שיעורים, הסבר אחר לשיטתו של רבה. על-פי הסבר זה, לדעת רבה עיקר הסוכה הוא שילוב מסוים בין הסכך והדפנות (ראה שם עמוד י"ב ביחס לתו"ס ד"ה כיוון).

[6] לאור הסבר זה עולה השאלה, כיצד יסבירו אותם ראשונים שהבינו שעיקר שם סוכה הוא על הסכך, את דעת רבא? אפשר להציע כי הם יבינו כי רבא לומד את דבריו מהמילה 'תשבו', ולא מ'סוכות'. על פי הסבר זה, הפירוש הוא שהפסול נובע במעשה הישיבה - אדם היושב בסוכה צריך לשבת שם בצורה עראית וכל עוד הסביבה שלו אינה עראית הוא לא מקיים את המצווה. צריך לשים לב כי על פי הסבר זה, הבעיה בסוכה גבוהה מעשרים אמה אינה הדפנות אלא האדם שלא יושב בסוכה בצורה עראית.

[7] אמנם, יש לציין כי לדעת הגר"א (סימן תר"ל) לא ניתן להסיק מדברי הירושלמי הזה לדעת רבי יאשיה.