גיטין דף סב – 'לא שייכא'

  • הרב ירון בן צבי

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בשאלה מי יכול להיות שליח לגירושין. הבסיס לדיון בגמרא הוא שאדם יכול למנות אדם אחר כשליח שלו ומכוח מינוי זה יכול השליח לבצע פעולות שהמעשה מיוחס למשלח וזאת ובהתאם לכלל שאומר "שלוחו של אדם כמותו" (קידושין דף מא ע"א).

על פניו כלל זה אומר שאיש יכול להיות שליח של בעל לצורך הולכת הגט לאשתו ובמקביל אשה יכולה שליחה של אשת הבעל לצורך קבלת הגט מידי השליח; מעניין כי בסוגייתנו הגמרא לא אומרת זאת כדבר פשוט אלא תרה אחרי ראיות שונות בכדי להוכיח את האמור. על בסיס ההנחה הנזכרת שואלת הגמרא האם אפשר שאיש יהיה שליח לקבלת גט ואשה תהיה שליחה להולכת גט, וזאת לאור העיקרון שאומר שרק מי שבתורת עצם הדבר שלשמו נדרשת השליחות יכול להיות שליח לאותו הדבר.

בעלי התוספות (ד"ה איש לקבלה ואשה להולכה מאי) מסבירים ששאלת הגמרא היא לא כפי שנראה בפשטות:

"משום דבגט אשה בהולכה לא שייכא ואיש בקבלה משום הכי קבעי"

לפי דבריהם השאלה היא על מהות העיקרון הנזכר; כלומר, האם להיות בתורת גיטין הוא שם כולל או שהוא מחולק לפרטי הפעולות כמו 'הולכה ו'קבלה' – האם איש שייך בקבלה ואשה שייכת בהולכה. ההסבר הוא שאדם יכול לעשות עבור אחר פעולה של שליחות רק בדבר שהוא יכול לעשות אותו עבור עצמו.

מהאמור ניתן להבין גם מה הסיבה שהגמרא לא השתמשה בכלל "שלוחו של אדם כמותו", שכן כלל זה לא מדבר על פעולה שאדם עושה עבור עצמו אלא על כך שהמשלח יוכל לבצע את השליחות בעצמו ולכן הכלל לא מספיק בפני עצמו. רק הראיות לכך שהבעל בעצמו יכול להיות שליח הולכה ושהאשה בעצמה יכולה להיות שליחת קבלה מסייעות להבנת העיקרון שעומד בבסיס עקרון השליחות ולכן הן הובאו כהשלמה לכלל של שלוחו של אדם כמותו.