רבי אליעזר למד מדרשת הפסוק 'ואשה גרושה מאישה לא יקחו' (ויקרא כא, ז) שאף במידה ואשה לא נתגרשה אלא מבעלה (ולא הותרה לאחר) היא נפסלת להינשא לכוהן מדין גרושה. המשמעות היא שגם גט שאינו מתיר אשה להינשא נחשב גט לעניין זה. מדרשת הפסוק אנו למדים שהתורה רואה גט פסול זה כגט שביצע את פעולתו.
למעשה אנו למדים כי פעולת הגט באה לידי ביטוי בשתי השלכות מצטברות, אך אי קיום של השניה לא מבטל את הראשונה. כלומר, גט – 'ספר כריתות' ביסודו הוא ניתוק קשר האישות שבין איש לאשתו; לכאורה היה ניתן לומר שרק גט שמנתק לגמרי את הקשר בין איש לאשתו יש לו שם של גט. אולם, מהאמור אנו למדים שקיימת אפשרות שגט לא יבצע ניתוק זה בין איש לאשתו1:
"דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה ומדפוסל לכהונה אלמא גט הוא והכא דשרייה לכל אדם חוץ מזה מותרת לאחרים (רש"י ד"ה אלא מאישה).
לדעת רבי יוחנן, המביא את דברי רבי אליעזר, אין הבדל בין דין הגט לעניין פסלות לכהונה לבין דין הגט בשאר ההלכות הרלוונטיות; מדברים אלה ניתן ללמוד כי אם אדם אמר לאשתו שהיא מגורשת ושאין היא מותרת לאחר – על אף היותה גרושה, היא אסורה להינשא. משמעות של אמירה זו היא שבמידה וימות בעלה (ללא בנים) לא יהיה ניתן לייבם משום 'גרושת אחיו'.
________
[1] כך גם לגבי הוראתו של רבי אליעזר במשנה לגבי אדם שמתיר את אשתו לכל העולם מלבד לפלוני, שגט זה מועיל להתיר אותה להינשא לשאר העולם.