נאמר במשנתנו (פו ע"א):
שלשה גיטין פסולין, ואם נשאת - הוולד כשר: כתב בכתב ידו ואין עליו עדים.
ומבואר בפשטות שגט שכתוב בכתב ידו של הבעל כשר מדאורייתא גם אם אין עליו חתימות של עדים.
כיצד זה ייתכן? מדברי הרשב"ם (ב"ב קעו ע"א) עולה כי אפשר להבין את דברי המשנה רק לפי שיטת רבי אלעזר, הסבור ש"עדי מסירה כרתי" ועדי החתימה אינם חלק מהותי מן הגט. עם זאת, רוב הראשונים כתבו שאפשר להבין את המשנה גם לדעת רבי מאיר, הסבור "עדי חתימה כרתי". התוספות בתחילת המסכת (ג ע"ב ד"ה שלשה) ביארו זאת באופן הבא:
ואף על גב דר"מ סבר וכתב היינו וחתם מכל מקום כשר הולד בכתב ידו ואין עליו עדים דכיון שהבעל עצמו כתב אין לך חתימה גדולה מזו.
כלומר, כתב ידו של הבעל מהווה הוכחה גמורה על כך שהגט נכתב על ידו, וממילא אין צורך בחתימת העדים. יש מקום להבין כך גם את דברי רש"י בסוגייתנו (ד"ה ואם):
ולמאן דמוקי לה בגמרא כרבי מאיר איכא למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי... כיון דכתב ידו הוא וכתב ונתן קרינא ביה.
רש"י מצטט בתחילת דבריו את הכלל "כתב ידו כמאה עדים דמי", ומשמע שכתב היד עצמו שקול כעדות גמורה. אולם בהמשך דבריו הוא מביא מקור מיוחד לדין זה, "כיון דכתב ידו הוא, וכתב ונתן קרינא ביה". ייתכן כי בכך הוא רומז לגישה הדומה יותר לזו של הרשב"א במסכת קידושין (סה ע"א):
היינו טעמא משום דרחמנא רבייה בגיטין כממון מדכתיב וכתב לה דמשמע כל שכתב לה הוא בכתב ידו מגורשת ושטר גמור הוא כשטר שבממון... ואלו בקדושין כתב לו בכתב ידו ואין עליו עדים אינה מקודשת.
הרשב"א כותב בפירוש שהכשר גט שנכתב בכתב ידו נובע מדרשה מיוחדת מן המילים "וכתב לה", וממילא הוא מסיק מכך שדרשה זו נאמרה דווקא בגיטין, ואילו בשטר קידושין אין ערך לכתב ידו כאשר אין עליו עדים.
מה פשר הדבר - מדוע לחלק בין שטר גירושין לשטר קידושין?
נראה כי רש"י והרשב"א מבינים שקיים הבדל מהותי בין תפקיד עדי גט לתפקיד עדי שטר קידושין. בשטר הקידושין, תפקיד העדים הוא ביצירת החפצא של השטר, אשר בעזרתו יכול האיש לקדש את אשתו. ואילו בגירושין תפקיד העדים הוא לסייע במעשה הכתיבה של הבעל, וממילא כאשר הבעל כותב בעצמו הוא אינו זקוק להם.
מה מקור ההבדל? והרי שטר קידושין נלמד משטר גירושין, ואמור לדמות לו בכל דיניו! נראה להסביר כי דווקא בגירושין יש מקום לתת כוח מיוחד לבעל בשעת הכתיבה. זאת משום שהוא כבר בגדר "בעל" בשעה זו, וממילא יש משמעות מיוחדת למעשיו. אך שטר הקידושין נכתב בשלב שבו עדיין אין כל זיקה בין האיש לאישתו המיועדת, וממילא אין כל משמעות מיוחדת למעשיו ועליו להשתמש בעדים כדי להשיג את אותה תוצאה שיכול הבעל עצמו להשיג בכתיבת שטר הגירושין.