בסוגייתנו אנו למדים על חזקה שאומרת כי
"האשה שקבלה קדושין מאחר בפני בעלה, הרי זו מקודשת לשני, שהרי היא כאומרת לבעלה גרשתני".
באופן דומה אנו למדים לגבי חזקה זו במסכת כתובות (כב ע"ב):
"האשה שאמרה לבעלה גרשתני - נאמנת, חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה"
למעשה ישנו אומדן לגבי הטענה הנזכרת, שאומר כי לא סביר שאשת איש עשויה לומר בפני בעלה שהוא גירש אותה אלא אם כן נכון הדבר. השלכה מעשית היא שאם אשת איש מקבלת קידושין מאדם אחר בפני בעלה היא מקודשת שדומה הדבר לאומרת בפני בעלה "גרשתני".
דבריו של רב הונא מלמדים שהוא מסכים עם רב המנונא בכך שעל האשה לומר זאת בפני בעלה; מדבריו של רב הונא ניתן לומר כי הוא סבור שאף אם לא נעשה הדבר בפני בעלה הקידושין תופסים. כלומר, אם אמרה האשה או עשתה את קבלת הקידושין בפני בעלה מבואר כי יש חלות לקידושין. אולם אם לא נעשה הדבר או נאמר הדבר בפני הבעל אפשר שדי בכך בכדי לומר שהיא צריכה לקבל גט (לחומרא) מהשני (רש"י ד"ה מקודשת)1.
המשמעות של האמור היא שמכוח חזקה זו, כאשר היא נעשית או נאמרת בפני הבעל, דיה בכדי שתוכל האשה להינשא לכתחילה. במסכת כתובות (דף כג ע"א) נאמר כי אף אם לא נאמר הדבר או נעשה הדבר בפני בעלה ממש היא רשאית להינשא שכן מבואר שם שהכוונה באמור בפני בעלה הוא כשהיא מוחזקת כנשואה.
לדעת רוב הראשונים, משום שהאמור סותר משנה מפורשת "ואם יש עדים שהייתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת", ההסבר הוא שעליה לעשות זאת בפני בעלה ממש. דבר זה אמנם מקל על הקושיה אך סותר את דברי הגמרא. מסיבה זו, בעלי התוספות מסבירים כי כוונת הגמרא היא שאם כבר נישאת אז בדיעבד לא תצא משום שיש להאמין לדבריה.
_____
[1] אמנם להלכה לא נאמר כן אלא נפסק שאין היא צריכה גם מהשני, וכדעת שמואל (אבן העזר יז, ב).