ד. - דירה סרוחה

  • הרב אביעד ברטוב

דירה סרוחה / אביעד ברטוב

 

פתיחה

אומרת הגמרא:

"היתה גבוהה עשרה טפחים והוצין יורדין לתוך עשרה - סבר אביי למימר: אם חמתם מרובה מצלתם - כשרה. אמר ליה רבא: הא דירה סרוחה היא, ואין אדם דר בדירה סרוחה".

נחלקו אביי ורבא בדין סוכה שסככה חודר לתוך חללה, האם כניסת הסכך משפיעה על אופייה של הסוכה או לא. שיטת רבא היא כי סכך זה גורם לסוכה להיות 'דירה סרוחה', ואילו אביי סובר כי חדירת הסכך אינה מעלה ואינה מורידה. בשיעור זה ננסה לבאר מהי הכוונה במונח 'דירה סרוחה'? האם מדובר במקום בו לא נעים לגור, או שמא מדובר בפסול חיצוני? הלכה למעשה, ננסה לבאר מהו דין סוכה שלא נעים לגור בה עקב סכך מעופש וכיוצא בזה.

סרוח - סירחון או חיסרון

הרב קוק בשו"ת 'דעת כהן' מנתח את משמעותה של המילה 'סרוח' בש"ס. הרב קוק דן האם משמעות המילה היא ריח רע - מלשון סירחון (כך למשל דנה הגמרא במסכת עבודה-זרה ב'נבלה סרוחה'), או שמא סרחון הוא שם נרדף לחיסרון - קלקול (כפי שמצינו בגמרא בסוכה המדברת על פסול 'דירה סרוחה').

מסקנת הרב קוק היא כי בסוגיה דידן, סרוח הוא מלשון חיסרון. לשאלה זו גם נפקא מינה הלכתית, והיא בנוגע למהות הפסול של דירה סרוחה. הראשונים על אתר נחלקו האם מדובר בפסול מוחלט, או שמא מדובר בפסול לכתחילה בלבד אך בדיעבד אם ישב בסוכה זו יצא.

מחלוקת הראשונים

שיטת הרמב"ם היא כי היושב בסוכה סרוחה יצא בדיעבד אלא שלא ראוי לעשות כן לכתחילה. וזו לשונו:

"סיכך בדבר שאין גדוליו מן הארץ, או במחובר לארץ או בדבר שמקבל טומאה - פסולה, אבל אם עבר וסיכך בדבר הנובל ונושר או בדבר שריחו רע - כשרה, שלא אמרו אין מסככין באלו אלא כדי שלא יניח הסוכה ויצא. וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה טפחים כדי שלא יצר לו בישיבתו" (הל' שופר ולולב פ"ה, הלכה ב).

ואולם, לא כל הראשונים הסכימו עם דברי הרמב"ם. כך למשל, רבנו חננאל סובר כי רבא פסל לגמרי את העושה סוכתו כדירה סרוחה[1]:

"היתה גבוהה עשרה טפחים והוצין יורדין לתוך י' טפחים - דחה רבא את דברי אבי ואמר דירה סרוחה היא ופסולה".

מהי נקודת המחלוקת בין ראשונים אלו? באחרונים מצינו מספר אפשרויות להסבר המחלוקת.

שיטת הגרי"ז

רבי יצחק זאב סולוביצ'יק (המכונה ר' ועאלול) מבאר בצורה נפלאה את הסוגיה:

"...אולם נראה, דלרבנן דסוכה דירת עראי היא, אם-כן כל דין הדירה האמור בסוכה הוא רק לעניין קיום המצוה, דקיום המצווה הוא על-ידי שדר בה, כדרשינן תשבו כעין תדורו, אבל אין זה דין ותנאי בעצם הסוכה כלל, וגם בלא חזיא כלל לדירה אין בה גריעותא בעצם החפצא כלל... אולם לר"י דסובר סוכה דירת קבע בעינן לדידיה הוה דין בעצם החפצא" (חידושים על הרמב"ם, שם).

הגרי"ז מגלה בפנינו יסוד חשוב בהלכות סוכה. כידוע, נחלקו התנאים האם הסוכה צריכה להיבנות כדירת עראי או כדירת קבע. לדעת הגרי"ז, עיקר מחלוקתם של התנאים נוגעת לשאלה האם דין 'תשבו כעין תדורו' הנלמד מהפסוק, הוא דין בחפצא של הסוכה או דין בגברא. כלומר, לדעת הדורשים דירת קבע, מדובר בדין בחפצא של הסוכה וסוכה שאינה ראויה למדור פסולה, ואילו לדעת הדורשים דירת עראי, הדין רק אומר שהאדם צריך לשבת בסוכה בצורה של דירה, אולם הסוכה עצמה כשרה תמיד.

הגרי"ז לוקח חילוק זה עוד צעד קדימה, ואומר כך:

"...ולפי זה כל זה הוא לר"י דסוכה דירת קבע בעינן, דלדידיה הדין דירה הוא בעצם החפצא של סוכה, אבל לדידן דקיימא לן סוכה דירת עראי בעינן, נתבאר דלשיטת הרמב"ם לא נאמר כלל תנאה דדירה בעצם החפצא, רק דבעינן דירה למעשה קיום המצווה. על כן זהו שכתב הרמב"ם בלשון 'וצריך להזהר של יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה כדי שלא יצר לו בישיבתו' - דעיקר הדין הוא לקיום המצווה הוא, שיכול לקיים מצוותו בישיבה שיש בה דירה" (שם).

אם-כן, הרמב"ם לשיטתו - מאחר שלדעתו סוכה היא דירת עראי, לכן אין לדין הדירה שום קשר לחפצא של הסוכה אלא רק לאדם היושב בה. ולכן, אם אין העלים מפריעים לו, ממילא ישיבתו מגודרת כישיבת דירה ולכן אין בעיה בדירה סרוחה.

פסול במחיצות

אחיינו של רבי זאב של הגרי"ד סולובייצ'יק מסביר את מחלוקת הר"ח והרמב"ם באופן אחר. הגמרא בהמשך עוסקת בדין נויי סוכה ואומרת:

"אתמר: נויי סוכה אין ממעטין בסוכה. אמר רב אשי: ומן הצד ממעטין" (י:).

כלומר, ישנו הבדל בדין נויי סוכה בין נוי הנכנס לאורך החלל בגובה שאינו פוסל, לבין נוי המחובר מן הצד ופוסל. מה נשתנה הצד מן הגובה? בשאלה זו דן הגרי"ד ואומר:

"...נראה לי שגובה עשרה הוא שעור במדידת סכך ומחיצות הסוכה על-פי דין. לפיכך, אין נויי סוכה ממעטים שיעור מדת גובה של סוכה, שהרי הם בטלים לסכך על-פי דין. מאידך שבעה על שבעה במקום סוכה הוא שיעור בתשמיש הסוכה במציאות ולכן גם הנוי ממעטים את השיעור הזה" (רשימות שעורים למסכת סוכה י:(.

הגרי"ד טוען כי ישנו חילוק בין הדין של גובה המחיצות לדין של רוחב הסוכה. גובה הסוכה הוא דין במחיצות, ואילו רוחב הסוכה הוא דין טכני הנוגע לתשמיש הסוכה במציאות.

על-פי הסבר זה, ניתן להסביר את מחלוקת הר"ח והרמב"ם: רבנו חננאל סובר כי במקרה שיש הוצין הגורמים לכך שאין 10 טפחים לסוכה - הסוכה פסולה וזאת כי אין שיעור לדופן הסוכה. ואולם לדעת הרמב"ם, גם דין י' טפחים הוא דין בתשמיש הסוכה. ולכן, כל השאלה היא האם הדבר מפריע לתשמיש הסוכה או לא. אם מדובר בנוי אותו האדם שם מראש על דעת לקשט את הבית, לא ניתן להגדיר את הנוי כפוגע בתשמיש סוכה ולכן הוא אינו מעקב. אולם הוצין יכולין לפעמים להפריע בצורה משמעותית ולפסול את הסוכה.

נמצינו למדים, כי לדעת הגרי"ד, המחלוקת בין הר"ח לרמב"ם היא האם דין י' טפחים הוא דין בתשמיש סוכה, או שיעור במחיצות סוכה. הגרי"ז לעומת זאת חידש חידוש אחר, ולדידו השאלה היא האם דין דירה הוא דין בהגדרת החפצא של סוכה או דין בישיבת סוכה.

למעשה

כותב השולחן-ערוך:

"היתה גבוהה מעשרה, והוצין יורדין לתוך עשרה, אפילו אם חמתן מרובה מצלתן - פסולה. אבל אם הנויין יורדין לתוך עשרה, אינם פוסלים" (סי' תרל"ג סעיף ט).

לדעת השו"ע הוצין שיורדים לתוך הסכך פוסלים את הסוכה. הגרי"ז הסביר כי השו"ע לשיטתו, כפי שהתבארה לגבי הסומך סוכתו בכרעי המיטה. השולחן ערוך פסק שם (סימן תר"ל) כי הסומך סוכתו בכרעי המיטה לא יצא שכן אין בסוכה י טפחים. כולמר כאשר יש דבר שממעט את הסוכה מעשרה טפחים - אין בסוכה שיעור, וכך גם כאן בדין הוצין. הגרי"ז אינו מבאר את סברתו של השו"ע, אלא רק כותב שמדובר בשיעור סוכה. דבריו של הגרי"ד משלימים בעצם את דברי דודו, שכן כפי שראינו הגרי"ד מוכיח מן הגמרא בדף י' כי עשרה טפחים הם דין בשיעור סוכה ולא בתשמיש.

ולכן אם נחזור לפתיחה של דברינו, הרב קוק הסביר שלשון סרוח הוא חיסרון. כפי שראינו הסבר זה נכון אולי לדעת משפחת סולוביציק בדעת השו"ע, המסבירים כי דין סוכה סרוחה קשור לדין י' טפחים בסוכה. אולם בדעת הרמב"ם אין הדברים כן, וסוכה סרוחה זהו פגם בתשמשי הסוכה ולא בחפצא של הסוכה. יתכן כי לדעתו, הסוגיה נקטה בלשון סירחון, כדי לומר כי סוכה שאין בה י' טפחים היא סוכה שלא ראויה למדור, כמו בית מסריח, ולא מקימים בה את המצווה של תשבו כעין תדורו.


[1] כן מובא גם בריטב"א ובר"י מלוניל