הוספת מים למרק שהתאדה

  • הרב אביעד ברטוב

הוספת מים למרק שהתאדה

הגמרא בשבת לח ע"ב מביאה בעיה מעניינת: "פינה ממיחם למיחם - מהו"? מה דינו של אדם שלקח מים ממיחם שע"ג האש והעבירם לכלי אחר (שאינו על-גבי האש), ועכשיו ברצונו להניח את אותו כלי על האש? האם נתינת הכלי השני על האש נחשבת לנתינה חדשה, כיוון שכלי זה מעולם לא היה על האש, או שמא נתינה זו נחשבת רק להחזרה, כיוון שהמים כבר חוממו על האש? הגמרא אינה פותרת בעיה זו, ונחלקו האחרונים כיצד לפסוק בה: המגן-אברהם (רנ"ג) מחמיר, ואילו המשנה-ברורה מקל.

לעיתים, המרק בשבת מתחמם יותר מדי והופך לסמיך במיוחד בגלל התאדות הנוזלים. הפתרון המתבקש לַבעיה הוא לשפוך לתוכו מים חמים מתוך המיחם (כאשר הוא עדיין על-גבי האש), באמצעות כוס או כלי אחר. האם מותר לעשות זאת? לכאורה, צדדי שאלה זו דומים מאוד לצדדי השאלה הקודמת: מצד אחד - המים הוצאו מהמיחם לַכוס, ולכן שפיכתם לסיר נחשבת לנתינה חדשה; מצד שני - המים עדיין רותחים, ואף הסיר שאליו מכניסים אותם מכיל רק מרק רותח.

להלכה, הגרש"ז אוירבך הקל ופסק שמותר לעשות זאת (שש"כ א', הע' מד), בהסתמך על שיטת הר"ן, שהסביר את הסוגייה של פינוי ממיחם למיחם בצורה שונה. לדעתו, הגמרא עוסקת באדם השופך מים מהמיחם לכלי קר, ואח"כ מחזיר אותם למיחם. במקרה זה, הוצאת המים מהמיחם אכן נחשבת לסילוק מהאש (לדעת המגן-אברהם). אולם כאשר האדם מבקש להניח את הכלי הקר עצמו על-גבי האש - לדעת הר"ן אין בכך בעיה אפילו לפוסקים המחמירים. מעתה, מסתבר שלדעת הר"ן אין גם איסור לערות את המים שבכלי הקר לתוך סיר רותח, כשם שמותר להניח את הכלי הקר עצמו על-גבי האש.

בספר "אורחות שבת" מובאת סברא נוספת להקל, בשם הרב שמואל אוירבך. לדעתו, אף המגן-אברהם - שאסר פינוי ממיחם למיחם - אסר זאת רק כאשר מעבירים את המים לכלי אחר. במקרה דנן, האדם מעביר את המים מהמיחם לתוך הכוס רק כדי להעביר אותם מייד אל הסיר. אין זו 'דרך הוצאה', אלא 'דרך העברה', והעברה ממיחם לסיר שעל האש - אפילו באמצעות כוס - אף המגן-אברהם יסכים להתיר.

דרך קלה יותר להוסיף מים לסיר היא באמצעות מצקת. ה"שמירת שבת כהלכתה" פוסק שמותר להוסיף מים ממיחם לסיר באמצעות מצקת, כיוון שהמצקת נכנסת כולה לתוך המיחם, ולכן אפילו לדעת המגן-אברהם - מותר להשתמש בה לצורך זה.