היוצאים להציל

  • הרב ירון בן צבי

</p> <p>בית המדרש הוירטואלי</p> <p>


 


דף יומיומי

ראש השנה דף כג – היוצאים להציל

במשנה בסוגייתנו (וכן במשנה שבמסכת עירובין, בפרק ד משנה ג) נאמר שמותר לאותם אנשים אשר יוצאים להציל מסיבות שונות, לחזור אלפיים אמה לכל רוח, אך לחזור מעבר למרחק זה מותר רק במקרה של פיקוח נפש:

בראשונה לא היו זזין משם כל היום; התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח. ולא אלו בלבד, אלא אף חכמה הבאה ליילד, והבא להציל מן הדליקה, ומן הגייס, ומן הנהר, ומן המפולת - הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפים לכל רוח.

מדברי הגמרא אנו למדים שסיבת ההיתר נובעת מהטיעון שמכיוון שהיציאה הייתה בהיתר חכמים התירו להם את גזירת חכמים של תחומין.

הרמב"ם בהלכות שבת (ב, כג) עוסק בדינים הקשורים בענייני פיקוח נפש:

גוים שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהן את השבת ואין עושין עמהן מלחמה, ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ובכל מקום אם באו על עסקי נפשות או שערכו מלחמה או שצרו סתם יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת, ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת, וכשיצילו את אחיהן מותר להן לחזור בכלי זיין שלהן למקומם בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא.

הרמב"ם מתיר ליוצאים להציל לחזור לביתם גם בשבת; הרמב"ם לא מסייג את דבריו למרחק מסוים, או למקרים ספציפיים. כמו כן, הוא מוסיף נימוק שאינו מופיע בסוגיות הגמרא- 'שלא להכשילן לעתיד לבוא'. המקור לדברי הרמב"ם הוא מדברי המשנה בראש השנה (פ"א, משנה ו) שעוסקת באנשים שבאו להעיד, ונאמר לגביהם הכלל שלא להכשילן לעתיד לבוא. למעשה, הרמב"ם מקשר בין הלכות אלה, ונראה שלדעתו דין היוצאים להציל נובע מאותו העיקרון של דין היוצאים לקידוש החודש. הקושי בהקבלה זו הוא שהרמב"ם בפרק כז (הלכה טז והלכה יז) כותב במפורש את תחום השבת אשר קיים לאלו היוצאים להציל; השאלה ברורה: מהו פשרה של סתירה זו - האם מותר ליוצאים לחזור כל מרחק או כפי שפסק לאחר מכן בתוך התחום?

רבי משה פינשטיין (אגרות משה או"ח ד, פ) מבחין בין מקרים שבהם יוצאים להצלה שתיארך זמן קצר (מקרה אליו התייחס הרמב"ם בפרק ב), לבין מקרים בהם היציאה היא לזמן ארוך (מקרים אליהם התייחס הרמב"ם בפרק כז). על כן, לדעתו כאשר האדם צריך לצאת באופן מיידי לזמן קצר, יש חשש שאדם יהסס אם לא יהיה לו מקום לשהות בו בשבת. לעומת זאת, אם אדם יודע שהוא יוצא לתקופה ארוכה, גם אם הסיבה שלשמה יצא הסתיימה בשבת, אין סיבה להתיר לו לחזור משום שאין בכך מה שימנע ממנו לצאת בעתיד.

הרב ירון בן צבי