ידי משה ונחש הנחושת

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי


 

דף יומיומי

ראש השנה דף כט – ידי משה ונחש הנחושת

במשנה שבסוגייתנו קושרים בין תפקיד ידי משה במלחמת עמלק, לבין תפקיד נחש הנחושת. מדוע הקושיה מופיעה דווקא ביחס לשני האירועים הללו? האם לא ניתן היה לשאול באופן דומה על קריעת ים סוף ומקרים אחרים נוספים שנעשו על ידי משה?

יש שוני בולט מסוים במלחמת עמלק - במהלך הניצחון במלחמת עמלק –נס שהיה אירע מיוזמתו של משה, ולא מתוך ציווי; כלומר, בדרך כלל, הקב"ה מצווה על משה לעשות פעולה מסויימת, וכאשר משה עושה אותה מתרחש נס. אולם, במלחמת עמלק לא מוזכר ציווי של הקב"ה למשה, יסוד הנס הוא בבקשת משה דבר מאת הקב"ה.

מדברים אלו, ניתן להבין מדוע היו ידיו של משה כבדות, הקב"ה לא סייע במעשה זה של משה; יוזמה זו של משה באה משום שהוא חשש לגורל העם. הקב"ה לעומת זאת כנראה החליט שעם ישראל צריך להתמודד עם מלחמה זו בכוחות עצמו, ולכן הכביד את ידיו של משה. לא התחולל נס, כיוון שהקב"ה לא ציווה על משה לחולל נס - הרמת הידיים הייתה רק סימן לעם ישראל להיזכר בקב"ה. רק בשעה שהיו ישראל מתבוננים ביד המורמת, ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמיים - היו מתגברים.

כך גם בפרשת נחש הנחושת, עם ישראל לוקה בנחשים השרפים, ובא למשה ומבקש ממנו להתפלל לקב"ה – אולם, הקב"ה דורש שכל אחד מישראל יתפלל לבדו, מי שרוצה ברפואה עליו להתפלל לקב"ה, כבר לא די בתפילתו של משה עבור כל עם ישראל. נראה שבכך, ממש טרם פטירת משה, רוצה הקב"ה להעביר מסר לעם ישראל - כל אחד ואחד יכול לרפא את עצמו באמצעות תפילתו. מאירועים אלה אנו למדים שמי שמחפש אחר רפואה או הצלחה, עליו להתפלל לקב"ה, אין צורך במתווך או במנהיג לשם כך - ידיו של משה אינן עושות מלחמה, ונחש אינו יכול להמית או להחיות, נדרשת רק ההבטה כלפי מעלה, ושיעבוד הלב לאבינו שבשמיים.

הרב ירון בן צבי