יומא | דף כא | בין מקדש ראשון למקדש שני

  • יהודה רוזנברג
במהלך תיאור הניסים שהיו בבית המקדש מספרת הגמרא בדף כ ע"ב על חמישה הבדלים שהיו בין בית המקדש הראשון לבית המקדש השני – "ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים".
 
חמשת ההבדלים הללו נלמדים מדברי חגי הנביא על בית המקדש השני: "וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָ אָמַר ה'" – "ואכבד" חסר ה', לרמז על חמשת הדברים שחסרו בבית שני.
 
נראה שפשר הדברים יובן לאור פסוק נוסף שביחס אליו הביאו חז"ל את רשימת ההבדלים שבין בתי המקדש – "פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי" (שיר השירים ה, ו).
כך הסביר זאת הרדב"ז:
 
"פי' הר"ר עזרא ז"ל המשל על בית המקדש שנבנה, 'ודודי חמק עבר' – שלא שרתה שם שכינה אלא נפסקה הנבואה מישראל... ולפי' זה יתיישב שהם היו מבקשים או השכינה שתשרה במקדש, שהוא מכלל ה' דברים שחסרו בבית שני... והיינו דכתיב הכא 'בקשתיהו' – בקשתיו על ה' דברים שחסרו, ולמעלה כתיב 'בקשתיו'...".
 
על פי הבנה זו ההבדלים בין בית המקדש הראשון לבית המקדש השני משקפים הבדל יסודי ביניהם: בבית ראשון שרתה השכינה באופן מלא, ומערכת היחסים בין הקב"ה לעמו היתה הדדית – הקב"ה השרה את שכינתו, שנראתה לעין כל, ועם ישראל התחייב לעבוד אותו בכל ליבו. לעומת זאת, בית המקדש השני משקף את רצונו של עם ישראל בקשר עם הקב"ה, ואילו הקב"ה כביכול 'סביל' בפיתוח הקשר – השראת השכינה אינה ניכרת, וכביכול רק נחישותו של עם ישראל מחזיקה את הקשר לקב"ה. כך חסרו חמשת הדברים שבהם מביע הקב"ה את חפצו בבית המקדש ובעם ישראל: הארון והכרובים, האש שירדה מן השמים (שלפי סוגייתנו לא חסרה לחלוטין אלא רק שינתה את צורתה), גילוי השכינה והדרך שבה מעביר הקב"ה את מסריו ומביע את קרבתו לעם ישראל – רוח הקודש ואורים ותומים.
 
המהר"ל (נצח ישראל פרק ד') מסביר על פי הבנה דומה (ייתכן שהבנתו שונה מעט, עיין שם) את ההבדל בין הסיבות לחורבנם של שני בתי המקדש:
 
ויש לך לשאול למה חרב בית המקדש ראשון בעון אלו ג' עונות, ואילו מקדש שני בשביל שנאת חנם... כי מקדש ראשון היה השכינה ביניהם, וזהו מעלת בית המקדש ראשון שהיה מיוחד במעלה שהיתה השכינה שורה בו, ולפיכך חורבן שלו כאשר לא היה ראוי שתשרה שכינה ביניהם, דהיינו כשטמאו את בית המקדש, ואין השם יתברך שורה בתוך טומאתם...           
אבל מעלת מקדש שני היה מחמת ישראל עצמם, ודבר זה ברור, כי ישראל הם מתאחדים על ידי בית המקדש, שהיה להם כהן אחד, מזבח אחד, ונאסרו הבמות, שלא היה פירוד וחלוק בישראל... לכך בית המקדש על ידו הם אומה אחת שלימה, ומפני כך נחרב הבית בשביל שנאת חנם, שנחלק לבבם והיו מחולקים ולא היו ראוים למקדש אשר הוא התאחדות ישראל".
 
בית המקדש הראשון, שהושתת על מערכת היחסים שבין עם ישראל לקב"ה, חרב בגלל חטאים שבין אדם למקום. לעומת זאת, בית המקדש השני הושתת על זהותו המאוחדת של עם ישראל ורצונם בקשר עם הקב"ה, והקב"ה כביכול 'הוכרח' על ידי עם ישראל להשרות את שכינתו שם. מרגע שעם ישראל כבר לא היה מאוחד כעם שלם – לא היו ראויים למקדש המבוסס על איחוד זה, והמקדש חרב.
 
יהי רצון שנזכה במהרה לחיבור כל עם ישראל זה עם זה ולחידוש הקשר עם הקב"ה, ויתקיים בנו "עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי".