כוונת קדשים

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי


 

דף יומיומי

ראש השנה דף כח – כוונת קדשים

הגמרא בסוגייתנו דנה בעניין הסברא שאומרת כי מתוך כך שיכול לחזור ולקיים את המצווה, לא עבר זמנה ועוברים עליה בבל תוסיף:

אמר לו רבי אליעזר: הרי הוא עובר על בל תגרע. אמר לו רבי יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף. אמר לו רבי אליעזר: לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו. אמר לו רבי יהושע: לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו.

מדברי הרמב"ן נראה כי לדעת רבי יהושע איסור בל תוסיף קיים גם כאשר אין האדם מתכון בהוספה שלו לשם מצווה, זאת חרף כך שלדעת הסובר שמצוות צריכות כוונה אין איסור של בל תוסיף כשאינו הוא מתכון לשם מצווה; הסיבה לכך היא משום שלעניין קדשים הדבר שונה, שאין נדרשת כוונה של מצוות שחיטת קודשים* אלא די בכוונת שחיטה – הפסול הוא רק במקרה של 'מתעסק' ולכן גם במקרה שנתן את המתנה הנוספת רק על מנת לצאת מידי הספק ולא בכדי לקיים מצווה, הוא עובר על בל תוסיף.

לדעת רבי אליעזר, גם בקדשים כל עוד אין כוונה לשם מצווה, אין איסור של בל תוסיף. לכן, אם לא יתן את הדם שיכול לתת הוא גורע ממצוותו בכך ועובר על בל תגרע. לעומת זאת, לדעת רבי יהושע, משום שאסור לו לתת ארבע מתנות, אין בכך איסור של בל תגרע אם נותן במתנה אחת בלבד ועוד שבדיעבד מתכפר במתנה אחת, וזו היא כוונת דבריו 'לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא לבדו'.

----------------

על אף שקדשים אינם צריכים כוונת מצוה, זה משום שהמצווה מתקיימת מאליה בכך שהקרבן כשר. אולם, דבר זה נכון רק כשהמצווה מתקיימת – אבל אם אנו דני בנוגע לאיסור של בל תוסיף, שלמעשה אין קיום של מצווה, לא מדובר בקיום מצווה שכן לא הייתה כוונה לשם מצווה.

הרב ירון בן צבי