ממון שאין לו תובעים

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

חולין דף קל – ממון שאין לו תובעים

אסור לאדם שאינו כהן לאכול מתנות כהונה, למכרם או להזיק להם, אולם אם נהג כך אין באפשרות הכהן לתבוע ממנו תשלום. ישנם שני הסברים לעובדה זו: א. המתנות הם 'ממון שאין לו תובעים'. היינו, בכל מקרה של תביעה הנתבע יכול לטעון שרצה לתת את מתנות הכהונה לכהן אחר ולא לתובע, ולכן אין לאף תובע טענה כלפיו. ב. על פי הנאמר בתורה (דברים יח, ג) "וזה יהיה משפט הכהנים" נלמד כי לכהנים יש זכות לדרוש את המתנות רק בעודן קיימות. כאשר המתנות אינן קיימות הופקעה זכותם של הכהנים על המתנות.

נחלקו הראשונים, האם בכדי לצאת ידי שמים יש לשלם את שווי המתנות לכהן אף לאחר אבדנם: בעלי התוספות (ד"ה ואב"א משום דהוי ליה ממון שאין לו תובעין) סוברים שהדבר תלוי בשני הטעמים. על הצד שמתנות הכהונה הינם ממון שאין לו תובעים, פטור התשלומים הוא רק בדיני אדם היות והעדר התביעה נבע מהגבלה טכנית. אולם, אם פטור התשלום נובע מהכתוב "וזה משפט הכהנים" ברור כי הפטור גורף וכי לאחר אבדן המתנות ישנו פטור בנתינתם לכהן אף בדיני שמים.

הר"ן חולק וסובר שלפי שני ההסברים הפטור הוא אפילו בדיני שמים. גם להסבר המתייחס למתנה האבודה כממון שאין לו תובעים עצם התביעה באה בעקבות המצווה. בהעדר המתנה לא רק שאין לכהן אפשרות לתבע את שווי המתנה, אלא אף לישראל אין מצווה לתתה. הר"ן מוסיף שראוי שהאדם ישלם כמידת חסידות (אך אין בית דין כופים על כך).

ניתן להבין את דברי בעלי התוספות בכך שמתנות הכהונה שייכות לשבט הכהונה כבר לפני נתינתם. כאשר אדם מקלקל את המתנות, הוא משחית ממון שאינו שלו ויש תביעה כלפיו. באופן מעשי אין אפשרות להוציא ממנו ממון, אולם ישנן סיטואציות בה חייב לשלם (כדי לצאת ידי שמים; כאשר כל שבט הכהונה ממנה שליח לתבוע את המתנות). את דברי הר"ן ניתן להבין בכך שמתנות הכהונה לא שייכות לאף אחד טרם נתינתם. ייתכן כי לפי הר"ן המתנות מכונות 'ממון שאין לו בעלים' פשוטו כמשמעו, ולא במובן הרגיל של ממון שאין לו תובעים. מכך ניתן להבין שמדובר מדוע הר"ן כותב שמדובר רק במידת חסידות ולא בדיני שמים.

הרב ירון בן צבי