עשרה בטבת
מרצה כותרת תקציר סידרה
ד"ר מרים וייטמן במלאת שבעים וחמש שנה: דברים שנאמרו בטקס ליל הבדולח בעיר ברמן שבגרמניה במרחק שעת נסיעה מהמקום בו אנו עומדים עתה, בינות ליערות ירוקים ועבותים הצומחים עד היום, בתוואי מסילת הרכבת הקיים עד היום, חלפה לפני 75 שנים רכבת, ובה הסבתא שלי. הספדים
הרב אוהד זימרן השתיקה לנוכח השואה השתיקה היא התגובה האנושית לנוכח מגוון של מצבים: אבל עמוק, פליאה ללא תשובה ועמידה מול האינסוף. מכל הסיבות האלו, השתיקה היא התשובה היחידה האפשרית לנוכח השואה. עיון בתפילה
הרב עדיאל זימרן איוב והאמונה לנוכח השואה הרב סולובייצ'יק מסיק מספר איוב כי אי אפשר לשאול על הקב`ה את שאלת ה'למה'. הרב אליעזר ברקוביץ' מסיק מאותה דמות עצמה כי יש לשאול דווקא שאלה זו. עיון מחשבתי בתנ`ך
הרב תמיר גרנות א-ל מלא רחמים באושוויץ וטרבלינקה: על התפילה לאחר השואה למה נקראו אנשי כנסת הגדולה בשמם? מדוע לא יכלו הנביאים לתקן את נוסח התפילות? האם אמנם הקב`ה לא ריחם בטרבלינקה, או שמא זה האדם שלא ריחם שם? איך היה אפשר לנסח את תפילת `א-ל מלא רחמים`? על שואה ואמונה - א
הרב יהודה עמיטל שיחה לי' בטבת- יום הקדיש הכללי אמירת הקדיש הפרטי באותו יום מטרתה להגדיל את שמו של הקב`ה בעולם. אך מטרתו של הקדיש הציבורי הוא אחר. אין לנו דרך להבין את שקרה בשואה, ואין לנו דרך לפרש את דרכיו של הקב`ה. על כן אמירת הקדיש הציבורי היא בעצם קבלת הדין- הצור תמים פועלו. שיחות ראשי הישיבה לפרשת השבוע (תשפ"א)
הרב אהרן ליכטנשטיין שיחה לעשרה בטבת: יום הקדיש הכללי אומות העולם קובעות ימי זכרון לנצחונות והצלחות, ואילו כשלונות מנסות הן להשכיח. לכנסת-ישראל אופי אחר - אין לה זכרון סלקטיבי; היא מחדירה לתודעה לא רק את הזהר והשגשוג אלא גם תקופות חורבן. שיחות ראשי הישיבה לפרשת השבוע (תשפ"א)
הרב שלמה ברין יום הקדיש הכללי ויום הזיכרון לשואה ולגבורה בין עשרה בטבת לכ"ז בניסן
הרב יהודה עמיטל "כל מה שאמרתי זה מעט ממה שאני מרגיש, אבל אני לא מסוגל להגיד יותר" עשרה בטבת יום קדיש הכללי, בו היה אומר הרב עמיטל קדיש עבור הוריו שנספו בשואה. ראיון עם הרב יהודה עמיטל מטעם יד ושם. ראיינו: יעל נובוגרוצקי ובילי שילה.
הרב יהודה עמיטל 06: "אף על פי שמיצר ומימר לי"
רבני ותלמידי הישיבה מתוך "אבא רכב 500 קילומטרים על אופניים בשבת והציל את חיינו" הצליחו בני משפחתו של הרב אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, להיחלץ ברגע האחרון מצפורני הנאצים.