פסחים דף עד – דין "מולייתא" ומשמעותו המעשית

  • הרב אביהוד שורץ
אגב הדיון בסדר צליית הפסח מצאנו בגמרא בדף ע"ד עמוד א' חידוש בהלכות מליחה:
 
"אמר רבה: האי מולייתא שריא.    
אמר ליה אביי: והא קא בלע דמא! 
אמר ליה: כבולעה כך פולטה".
 
רש"י מסביר ש'מולייתא' היא בשר הממולא בבשר, כלומר חתיכות קטנות או טחונות של בשר הניתנות בתוך גדי או תרנגולת שלמים. התבשיל כולו ניתן על האש ועובר צלייה.
 
הלכות מליחה מבחינות בין בישול לצלייה: לקראת בישול יש צורך במליחה יסודית, בדרכים המפורטות בסוגיות המליחה במסכת חולין. אופן הכנת הבשר לקראת צלייה שנוי במחלוקת בין הראשונים: לדעת רוב הראשונים (ראה למשל בתוספות בסוגייתנו ד"ה האי), לקראת צלייה אין צורך במליחה כלל, שכן אש הצלייה שואבת את הדם ומסלקת אותו מן הבשר. רש"י בסוגייתנו מחדש שאף צלי זקוק למליחה, אף שמדובר במליחה שטחית יותר מזו הנחוצה לקראת בישול. השולחן ערוך (יורה דעה עו, א) פסק כדעת רוב הראשונים, שאין צורך במליחה לקראת צלייה, אך הרמ"א (שם סעיף ב) מזכיר את דעת רש"י, וכותב שחוששים לה לכתחילה.
 
בין כך ובין כך, בשר צלי איננו זקוק למליחה יסודית. השאלה שבה עוסקת סוגייתנו היא מה דין אותו תבשיל ממולא בשר. רבה מחדש שאף אם בשר המילוי הפנימי לא נמלח ביסודיות, התבשיל מותר שכן סוף סוף אותו בשר עובר צלייה. אביי חושש שהבשר החיצוני יבלע את דמו של הבשר הפנימי, אך רבה משיב לו כי אין חוששים לכך, ו"כבולעו כך פולטו": ייתכן שחום האש יעביר את הדם מן הבשר הפנימי אל הבשר החיצוני, אך בסופו של דבר אותו חום עצמו יפליט את הדם כולו, ושוב לא יהיה כל חשש באכילת תבשיל זה.
 
הראשונים (ראה למשל רא"ש חולין ז, יג) מדגישים כי חידושו של רבה נוגע דווקא למצב שבו תהליך הבליעה והפליטה מתרחש בו זמנית. אם בשר שלא נמלח יעבור בישול, הדם ייבלע בתוכו, וצלייה שוב לא תועיל. עם זאת, כאשר בליעת הדם ופליטתו מתרחשות יחד בתהליך אחד – אמרינן שהדם נבלע אך גם נפלט.
 
דבריו של רבה נפסקו להלכה, כנאמר בסוגייתנו, אך הפוסקים נחלקו בשאלה אם ניתן לסמוך עליהם לכתחילה: השולחן ערוך (יורה דעה עז, א) מתיר לכתחילה להכין מולייתא, ואילו הרמ"א שם אוסר זאת לכתחילה, וקובע שרק בדיעבד, אם הוכן תבשיל כזה, מותר לאוכלו.
 
הרב עובדיה הדאיה (שו"ת ישכיל עבדי, חלק ז יורה דעה סימן ג) נשאל מה דין קציצות מבשר טחון (קָבָּב) שלא נמלחו, ונצלו יחד על שיפוד אחד. תשובתו היא שיש לאסור את הקציצות, משום שהדם הבלוע בבשר הטחון עלול לעבור מקציצה לקציצה. הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר, חלק ה יורה דעה סימן ה אות ב) חולק על פסיקה זו בתקיפות, ולדעתו דין מולייתא מוכיח שיש להקל בזה:
 
"ונוראות נפלאתי עליו דאשתמטיתיה גמרא ערוכה בפסחים 'אמר רבה האי מולייתא שריא'... ועל כרחך דקים להו לחז"ל שכשם שבחתיכה עבה האש שולט בה היטב בכל צדדיה ופולט הדם שבתוכה, כן בחתיכות רבות האש שואב את הדם מכולם, ואין לחוש שהאש שואב הדם ומפליטו מחתיכה אחת ומבליעו בשניה... והם דברים ברורים מאד... ומעתה הדבר פשוט להיתר בנידון דידן בצליה אף לכתחלה".
 
אם כן, חכמים קבעו שבכוח האש לשאוב את הדם מכלל החתיכות שעומדות לצלייה, וממילא אף אם נצלו מספר קציצות זו בצד זו – כולן מותרות.