קידושין דף יג - אשת אליהו

הגמרא יג ע"ב מעלה את אחת השאלות היותר מפתיעות במסכתנו: מאיזה פסוק למדים שאשת איש שבעלה מת מותרת לעולם? אמנם הגמרא מזדרזת להציע שמדובר בסברה פשוטה: "הוא אסרה והוא שרתה" - אם אין איש, איך ייתכן לאסרה מדין אשת איש?! אך הגמרא דוחה סברה זו: "והא עריות, דאסר להו ולא שרי להו", כלומר: כשם שאיסורי אשת אח ואשת אב אינם פוקעים כשהאח או האב מתים, כך ניתן גם לומר ביחס לאיסור אשת איש. מכאן יוצא חידוש גדול באשר לאופיו של איסור אשת איש - שאף שהבעל הוא שגרם לו, הרי משעה שחל האיסור, הוא מקבל מעמד עצמאי, שאינו תלוי עוד בבעל: הבעל אסר את האישה כהקדש, ומעתה הריהי קדושה ועומדת.

אמנם ניתן לומר שהבנה זו נדחתה עם הלימוד שמיתת הבעל מתירה את האישה, ולפי מסקנת הסוגיה האיסור אכן מבוסס על היותה אשת פלוני. ואולם, רבים הבינו שלימוד זה אינו דוחה את עצם התפיסה המפתיעה הנ"ל, אלא מחדש שמיתת הבעל היא אירוע מתיר, שנלמד בהיקש מאירוע מתיר אחר - גט. מפשטות המשנה בגטין פה ע"א עולה שגט אינו מבוסס על ניתוק הזיקה בין האיש לאישה, הגורר ממילא את ביטול איסורה לעולם, אלא זהו ביטול ישיר של האיסור על ידי הבעל: "גופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם". המקור האחרון שמביאה סוגייתנו להיתר מיתת הבעל הוא "ואיתקש מיתה לגירושין: מה גירושין שריא וגומרת, אף מיתה שריא וגומרת", נמצא שמיתה היא אירוע מתיר, בדומה לגט.

נפקא מינה מופלאה לשאלה זו הביא הגאון ר' אלחנן וסרמן הי"ד (קובץ שיעורים חלק ב סימן כ"ח): מה דינה של אשתו של אליהו הנביא, שאמנם חדל מלהתקיים כבשר ודם חי, אך לא מת? תרומת הדשן סבר שאשתו מותרת, שכן יצאה מגדר "אשת רעהו". הגר"א וסרמן, לעומתו, טען בעקבות סוגייתנו שמיתה היא האירוע המתיר, ואם אירוע זה לא התרחש - האישה נותרה אסורה.

ביטוי קיצוני לתפיסה כעין זו של הרב וסרמן על אודות אופיו של איסור אשת איש ניתן למצוא בדעה חריגה המובאת בשיטה מקובצת על כתובות ז ע"א בשם הרא"ה והרשב"א, לפיה ארוסה אסורה לבעלה מדאורייתא מהטעם הבא: "וכיון דבעיא מסירה לחופה, שמע מינה דלא קניא לה לגמרי, הילכך הויא לה כארוסת אחר לגביה ואסירא ליה כדין אשת איש". כלומר: כיוון שהבעל לא קנאה עדיין לחלוטין, וטרם השלים את היתרהּ לעצמו, עדיין אסורה היא עליו - אך לא כשיריים של איסור פנויה, כי אם כחלק מאיסור אשת איש: הארוס הספיק לאסרהּ על הכול, אך טרם התירה לעצמו. אם איסור אשת איש יכול לתפוס גם ביחס לבעל עצמו, ברור שאין הוא נובע מהיות האישה אשת פלוני - דבר שאוסר אותה על שאר העולם - אלא זהו איסור עצמאי, המתקיים, במישור המהותי, ללא קשר להיותה אשתו: התורה נתנה לאדם יכולת להחיל קדושה על האישה, ורק בשלב שני (מבחינה לוגית) גורם דבר זה גם לכך שהיא הופכת לאשתו ומותרת לו.