הגמרא במועד קטן כותבת: "אמר ר' אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן - אומר 'ערי קדשך היו מדבר' וקורע. ירושלים בחורבנה - אומר 'ציון מדבר היתה ירושלים שממה' וקורע. בית-המקדש בחורבנו - אומר 'בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה' וקורע" (כו.). וכך נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות תעניות פ"ה הט"ז) ובשו"ע(אורח-חיים סימן תקס"א) - שצריך לקרוע על ראיית ערי יהודה, ירושלים ומקום המקדש בחורבנם[1].

כמובן, דין זה נאמר בשעה שנחרבה העיר. כיום, לאחר שזכינו וראינו בבניין ירושלים וערי יהודה נשאלת השאלה, האם עדיין צריכים אנו לקרוע על ראיית ערי יהודה, ירושלים ומקום המקדש? מספר הרב מרדכי פוגלמן (רב ואב"ד דק"ק קרית מוצקין): "ביום ז' בסיון תשכ"ז, בתום כינוס הרבנים הארצי בהיכל שלמה בירושלים, ביקרתי יחד עם כמה רבנים אצל הכותל המערבי המשוחרר. מי שלא ראה את השמחה אצל הכותל לא ראה שמחה מימיו. אלפים נהרו אל הכותל ופניהם זהרו מחדוה וגיל, התפללו בלהט ובשמחה והודו לאדון הנפלאות. בין החוגגים הנלהבים היו הרבה שקרעו קריעה כדינא דגמרא: 'הרואה את ביהמ"ק בחורבנו אומר... וקורע'. בראותי זאת פניתי לבני לויתי ואמרתי: עכשיו, אחרי הניצחון על אויבינו וצרינו שמעטים כמותו בדברי ימי עמנו, ואחרי שחרורה של ירושלים העתיקה ובה מקום המקדש והכותל המערבי - אין לקרוע עוד בביקורינו אצל הכותל, אלא לברך ברכת שהחיינו בשם ומלכות! אמרתי ועשיתי מעשה. אמרתי זאת באופן ספונטאני, ללא הכנות מוקדמות, בגל השמחה העילאית שאפפה אותנו בראותנו את הכותל, השריד היחידי של בית המקדש, המשוחרר מידי זרים ששלטו בו כאלף ותשע מאות שנה" (שו"ת בית-מרדכי סימן ל"ג).

 כדי להבהיר נקודה זו, האם יש צורך לקרוע על החורבן לאחר שחרור הארץ, עלינו לבדוק את דיני הקריעה על המקומות הקדושים.

"ערי קדשך היו מדבר"

 אחד המקורות הראשוניים המצויים בידינו בנושא ארץ ישראל ומצוותיה הוא ספר "כפתור ופרח" לר' אשתורי הפרחי. ביחס לדין קריעה על ערי יהודה הוא כותב: "ונראה כי חורבנן - אינו רוצה לומר שיהיו מאין אדם, אלא שאין שם ישראל בישובן..." (פ"ו ד"ה ומסתברא). כלומר, לדעת הכפתור ופרח קורעים על ערי יהודה שאין יושבים בהם ישראל. הב"ח גם הוא מתייחס לשאלה זו, וכותב: "ופשוט הכא, דהאי ערי יהודה בחורבנן דקאמר - היינו אפילו יש שם יישוב, כל שיד האומות שולטת עליו - 'בחורבנן' מיקרי..." (סימן תקס"א סעיף א). לדעת הב"ח, השלטון היהודי על ערי יהודה הוא הפוטר מקריעה עליהם ואין משמעות לשאלה אם מתגוררים שם יהודים או לא[2]. כדעת הב"ח הובא להלכה גם בבית-יוסף (סימן תקס"א), במגן-אברהם(שם ס"ק א), בט"ז (שם ס"ק א) ובמשנה-ברורה (שם ס"ק ב). אם כך, פשוט בפוסקים שעל ערי יהודה שתחת שלטון ישראל אין צורך לקרוע[3], ומאידך על הערים שניתנו לרשות הפלשתינאית צריך לקרוע[4]. בנוגע לערים ביש"ע, המצויות תחת שלטון צבאי ישראלי אך מעמדן הבינלאומי הוא ירדני - פסק הגר"ש גורן זצ"ל בספר תורת המדינה (עמ' 106, וכן במשיב-מלחמה ח"געמ' שכט) שהשליטה בפועל היא המגדירה את השלטון בעיר, ולכן כל שהאחריות הביטחונית על העיר היא ישראלית (כבשטח C) - אין חיוב לקרוע[5].

 "בית קדשנו ותפארתנו... היה לשרפת אש"

 לכאורה נראה פשוט שהגדרת "בית המקדש בחורבנו" המוזכרת בגמרא אינה מתייחסת לשלטון היהודי במקום אלא לחורבן בית-המקדש כפשוטו, שבעוה"ר אין הוא בנוי. לכן נראה פשוט שצריך לקרוע על ראיית מקום המקדש אף בימינו.

 אמנם לאחר שחרור ירושלים העתיקה ומקום המקדש התעורר פולמוס גדול בעניין זה, והיו שרצו לטעון שאין לקרוע אף על ראיית מקום המקדש בימינו. כך כתב הגר"ש גורן זצ"ל בעיתון הצופה: "אין מקום בשעת שמחה עילאית כזאת שזכינו לה אחרי אלפיים שנה של חורבן, גלות ושואה, לערבב את התוגה ואת האבל לתוך השמחה, שיחד עם ברכת שהחינו נקרע קריעה על חורבן ביהמ"ק, במיוחד כאשר הקריעה נגרמת ע"י הראייה שלנו את הר הבית, וראייה זו שבאה עקב גאולת המקום ושחרורו מביאה לנו שמחה על שזכינו לראות את הר הבית כשהוא בידינו. ממילא אין מקום לקרוע, בפרט שצעד ראשון זה עשוי להביא בהמשכו לבניין ביהמ"ק על תילו. הלכך כאתחלתא דגאולה ממשית שגאלנו את הר הבית מצאנו סימוכין לוותר על חובת הקריעה ובמקום זה לברך ברכת שהחיינו" (י"ג מנחם אב תשכ"ז, הובא בשו"ת בית מרדכי, שם)[6]. טענתם היא שגם על המקדש, כמו על ערי יהודה, קורעים רק כאשר אין הם בידינו, ולאחר ששוחררו אין לקרוע עליהם.

 לאחר זמן חזר בו הגר"ש גורן, והורה לקרוע על מקום המקדש מהטעם האמור, שהקריטריון לקריעה על המקדש הוא חורבנו, ולא שליטה ישראלית[7]: "כל הדיון הזה נוגע אך ורק לרואה את ירושלים וערי יהודה וישראל ואין לו השלכה על הרואה מקום המקדש, שבוודאי חייבים לקרוע גם בזמן הזה... מכיוון שבית המקדש עדיין בחורבנו בעוונות הרבים, ואמרו בתלמוד ירושלמי במס' יומא פ"א ה"א: 'כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו'. יוצא מזה שאין אנו מתאבלין ולא קורעין על חורבן בית המקדש בעבר, כי אם על זה שאנו כאילו החרבנו, משום שמעלין עליו כאילו הוא החריבו, ואין זו אבילות ישנה כי אם אבילות המתחדשת מדי שנה בשנה כל עוד שלא ייבנה בית המקדש השלישי במהרה בימינו. לכן ברור שהרואה המקדש בחורבנו גם בזמן הזה צריך לומר 'בית קדשנו... היה לחרבה' - וקורע. ביחוד כאשר בעוונותינו הרבים הסגרנו במו ידינו את הר הבית, מקום המקדש וקדשי הקדשים לוואקף המוסלמי ואין מאפשרים ליהודים שנטהרו כהלכה להתפלל תחת כיפת השמים בחלקי הר הבית... והר הבית ומקום המקדש שועלים הלכו בו ברשות מדינת ישראל. על זה דווה לבנו על אלה חשכו עינינו. לכן ברור שיש חובה לקרוע גם בזמננו על חורבן בית המקדש ולהתאבל עליו עד שנזכה בעזרת הגואל צדק לבניינו במהרה בימינו" (משיב מלחמה ח"ג עמ' שלד; תורת המדינה עמ' 107). וכן פסקו גם הגרש"ז אוירבאך זצ"ל (מנחת שלמה ח"א סימן ע"ג) והגר"מ פיינשטיין זצ"ל (איגרות משה אורח-חיים ח"ד תשובה ע' אות יא), שצריך לקרוע על ראיית מקום המקדש בימינו.

 "ציון מדבר היתה, ירושלים שממה"

 המצב ההלכתי בנוגע לקריעה על ירושלים מסובך במיוחד. בניגוד לערי יהודה ולמקום המקדש, שלגביהם ברור לנו מהו מחייב הקריעה - השלטון היהודי או חורבן הבית - המצב בנוגע לקריעה על ירושלים עיה"ק מעורפל. ראשית, יש לבדוק מהו היחס בין הקריעה על ירושלים והקריעות האחרות.

 הגמרא במועד קטן (כו.) מעמתת בין שתי ברייתות הדנות באדם שראה את ירושלים ואת מקום המקדש. הברייתא הראשונה כותבת "קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים", ואילו הברייתא השנייה כותבת "קורע על מקדש בפני עצמו ועל ירושלים בפני עצמה". הגמרא מתרצת שהרואה את ירושלים בראשונה קורע שוב על המקדש, ואילו הרואה בראשונה את המקדש רק מרחיב את הקרעה קיים כשרואה את ירושלים, ואינו צריך לקרוע קרע נוסף.

 רמב"ן[8] (מובא במגיד משנה הלכות תעניות פ"ה הט"ז) מסביר שהגמרא הזכירה במיוחד את הקריעה על ירושלים ולא כללה אותה בקריעה על שאר ערי יהודה, שכן הרואה שתי ערי יהודה קורע רק על הראשונה שראה, ואילו הרואה עיר מערי יהודה ושב ורואה את ירושלים - חייב לקרוע אף על ירושלים. מאידך, הרואה את ירושלים ושוב רואה אחת מערי יהודה - אינו קורע כלל[9].

 ניתן להעלות שלוש אפשרויות בהבנת מחייב הקריעה על ירושלים:

א. "העיר אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך" (מל"א ח', מח) - ירושלים מיוחדת משאר הערים בכך  ש ה מ ק ד ש  ב נ ו י  ב ת ו כ ה , ולאחר שזה חרב אף העיר חרבה. לפי הבנה זו, הקריעה על ירושלים היא הרחבה של הקריעה על המקדש.

ב. "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב" (תהילים פ"ז, ב) - ירושלים היא  ה ק ד ו ש ה  ש ב ע ר י  י ה ו ד ה , ולכן הקורע עליה אינו קורע שוב על ערי יהודה. לפי הבנה זו, הקריעה על ירושלים היא אחת הקריעות על ערי יהודה. כך משמע מהרמב"ן המובא לעיל, שהסביר את הגמרא הכותבת שאין צריך לקרוע על ערי יהודה לאחר שקרע על ירושלים - "ואם קרע על ירושלים תחילה אינו קורע על שאר ערי יהודה שכבר קרע לקדושה שבכולן".

ג. "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" (תהילים קל"ב, יג) - הקריעה על ירושלים היא ייחודית, בגלל היותה  ע י ר  ה ק ו ד ש  ו ק ר י י ת  מ ל ך  ר ב , ואין היא הרחבה של קריעה אחרת. לפי הבנה זו ישנן שלוש קריעות נפרדות - כל אחת על קדושה אחרת: על ערי יהודה, על ירושלים ועל בית המקדש.

 הנפקא-מינה בין שלוש ההבנות ברורה לאור האמור לעיל: אם הקריעה על ירושלים היא הרחבה של הקריעה על המקדש - מסתבר שכל עוד המקדש אינו בנוי על מכונו צריך לקרוע עליה. אולם אם הקריעה היא אחת מהקריעות על ערי יהודה - הרי שכאשר ירושלים מצויה תחת שלטון יהודי, כבימינו, אין קורעים עליה (ירושלים, כידוע, היא חלק בלתי-נפרד ממדינת ישראל וסופחה אליה חוקית בשנת תשכ"ח). לפי ההבנה השלישית יש לבחון, כפי שעשינו בערי יהודה ובמקדש, מהו הקריטריון המגדיר את העיר כחריבה.

 כהבנה הראשונה כתב הרב שריה דבליצקי: "אין להקל שלא לקרוע כעת על ירושלים, שהדבר נוטה מאוד שכל זמן שלא נבנה המקדש הרי זה נקרא חורבן לגבי ירושלים" (קונטרס אחר כתלנו, הובא בספר הר הקודש עמ' כו).

 כהבנה השנייה כתב הגר"ש גורן זצ"ל (משיב מלחמה ח"ג עמ' של"א), וכן כתב גם הגר"מ פיינשטיין: "מסתבר שאף שעדיין לא נגאלנו בעוה"ר אין לקרוע בראיית ירושלים מאחר שהיא בחסד השי"ת בנויה לתפארת ואינה על כל פנים ברשות אומות עכו"ם. וצריך לברך רק בראותו מקום המקדש אף כשרואים אותו מרחוק וכל שכן כשבאים לכותל, וכשרואין ערי יהודה שהם ברשות האומות וכן אם איכא חלק מירושלים ברשות האומות אף אם נבנו יפה צריך לקרוע" (איגרות משה אורח-חיים ח"ד ע', יא).

 הגרש"ז אוירבאך זצ"ל הבין כהבנה השלישית. לדעתו חיוב הקריעה על העיר נובע מקדושתה, ולא מהשלטון עליה או מבניין בית המקדש בתוכה: "חושבני דכל זמן שרואים עדיין בעיר הקדש והמקדש כנסיות של נכרים וגם קברי עכו"ם וכו', ואין אנו יכולים למעקר פולחנא נוכראה, עדיין היא בחרבנה. ועתה עינינו נשואות לשמים לראותה מהרה בפולחנא דשמיא בבנין בית הבחירה ונגילה בה' ונשמחה בישועתו לנצח" (מנחת שלמה ח"א, סימן ע"ג).

 בדעת הרמב"ם בסוגייה זו ישנן שתי גרסאות, ונראה שהן חלוקות בהבנות דלעיל. לפי גרסת הדפוסים (וכן בדפוס פרנקל) כותב הרמב"ם: "מי שראה ערי יהודה בחורבנם אומר: 'ערי יהודה היו מדבר' וקורע. ראה ירושלים בחורבנה אומר: ירושלים מדבר וגו'. בית המקדש בחורבנו אומר בית קדשנו ותפארתנו וגו' וקורע..." (הלכות תעניות פ"ה הט"ז). הרוגאצ'ובר בצפנת-פענח על אתר מסביר שהרמב"ם לא כתב שצריך לקרוע על ירושלים, וכתב "וקורע" רק על ערי יהודה ועל המקדש, שכן לדעתו אם קרע על ערי יהודה אינו צריך לחזור ולקרוע על ירושלים. ברור שהרמב"ם הבין כהבנה ב' - שהקריעה על ירושלים היא חלק מהקריעה על ערי יהודה, ולכן אם כבר קרע על עיר מערי יהודה אינו צריך לקרוע גם על ירושלים.

 הב"ח מביא גרסה אחרת ברמב"ם: "ראה ירושלים בחורבנה אומר בית קדשנו ותפארתנו וגו' וקורע, וכשיגיע למקדש קורע קרע אחר..." (סימן תקס"א; וכן הנוסח בכל כתבי היד, וכן במהדורת הרב קאפח). לפי גרסה זו, לא זו בלבד שהרמב"ם כותב "וקורע" אף על ירושלים, אלא שהוא אף פוסק שהרואה את ירושלים אומר "בית קדשנו ותפארתנו" - הפסוק המדבר על בית-המקדש. נראה שלדעת הרמב"ם בגרסה זו הקריעה על ירושלים היא הרחבה של הקריעה על המקדש (כהבנה א').

 הערות:

 * המאמר התפרסם לראשונה בגיליון 712 של דף הקשר לתלמידי ישיבת הר-עציון המשרתים בצה"ל.

** מאמרים רבים נכתבו בנושא זה, במיוחד לאחר מלחמת ששת הימים ובזמן חתימת הסכם אוסלו. מאמר מקיף, המביא את כל המקורות החשובים, הוא מאמרו של הרב יעקב זיסברג, "קריעה על ערי יהודה, ירושלים והמקדש", בתוך קובץ "המעין" שנה ל"ו קובץ ד' (עמ' 27). להיבטים עיוניים יותר של הנושא ניתן לעיין במאמרו של הרב צבי שכטר, "בדין קריעה על ערי יהודה בחורבנם בזמן הזה", בתוך קובץ תורה שבעל פה כ"ב, עמ' קע"ג. ספר חשוב העוסק בכל דיני ירושלים בזמן הזה הוא ספר "הר הקודש" על פרק ג' של ספר פאת השולחן, לר' משה נחום שפירא.

 1          קיימת גם חובה לקרוע על  ש מ י ע ה  על חורבן ירושלים וערי יהודה, אך רוב הפוסקים קבעו שדין זה חל רק בשעת החורבן. הרב נבנצאל פסק (מובא בחוברת המעיין ל"ו, ד) שבשעת הנסיגה מערי יהודה, בזמן קיום הסכם אוסלו, היה חייב כל אחד ואחד לקרוע - אפילו אם הוא אינו רואה את הערים שנסוגים מהם.

2          בשו"ת בני בנים (ח"ב סימן כ"ד) כתב שהקריטריון לדעת הפוסקים הנ"ל הוא כפול - וקורעים הן על עיר שבשלטון ישראלי והן על עיר שרובה ישראל, עד שיהיו בה שני הקריטריונים. מכל מקום להלכה גם הוא כותב שאין לקרוע על ערי יהודה וירושלים.

3          א. הרב שריה דבליצקי הסתפק "דשמא דווקא שלטון ישראל המתנהג לפי חוקי התורה מוציא מידי חורבן... וגם על ערי יהודה יש לקרוע כיום", וכך פסק בשו"ת דברי יואל (ל', ו). דבריו קשים מהשלטון בימי בית שני, שגם הוא לא תמיד נהג על פי דקדוקי ההלכה - וכן פסקו רוב הפוסקים שאין צריך לקרוע על ערי יהודה, ביניהם הגרש"ז אוירבאך (מובא בפניני הלכה ח"א עמ' 244), הגר"מ פיינשטיין (איגרות משה אורח-חיים ח"ד ע', יא) והגר"ש גורן (תורת המדינה עמ' 106).

            ב. יש ששמעו מהסטייפלר (הרב יעקב קנייבסקי) בשם הרב דוד יונגרייז, ששלטון ישראל אינו מוציא מידי קריעה, שכן למעשה האמריקאים שולטים במדינת ישראל. כנגד סברה זו יש רק להזכיר שגם בימי מלכות החשמונאים לא היתה המלכות היהודית עצמאית, וברור שלא קרעו אז.

4          יש שכתבו שאין לקרוע על ראיית חברון, שכן היא הייתה עיר מקלט ולכן אינה נחשבת אחת מ"ערי יהודה". השערי-תשובה (סימן תקס"א ס"ק א) מביא דעה זו אך דוחה אותה ופוסק שצריך לקרוע גם על חברון.

5          ועדיין יש לדון בשטחים המצויים בשליטה ביטחונית ישראלית ובשליטה מנהלית פלשתינאית (שטח B), ונראה שצריך לקרוע, שכן מבחינה בינלאומית מעמדנו שם רופף למדי, וכן יש שם כוח צבאי לא-ישראלי.

6          כך טען על אותה במה גם הרצ"י קוק זצ"ל (הובא שם).

7          א. ייתכן שיש לחלק בין המצב בשנת תשכ"ז, סמוך לכיבוש העיר העתיקה והכותל, שאז פסקו גדולי הרבנים שאין צריך לקרוע, לבין המצב כיום, לאחר ששבנו וראינו מה היה בסוף אותם תהליכים היסטוריים, שאותם רבנים שפסקו שבית המקדש עדיין מיקרי "בחורבנו". אך שמעתי מהרב יואל בן-נון שהרצ"י קוק זצ"ל לא חזר בו, והמשיך להורות שלא לקרוע, וכן מקובל גם בשם הרב אברהם שפירא שליט"א.

            ב. הרב עובדיה הדאיה (נעם י"א, תשכ"ח, עמ' קעח; שו"ת ישכיל-עבדי ח"ח כ"ה, ד) קיבל באופן עקרוני את הטענה שגם הקריעה על בית המקדש תלויה בשלטון, אך כתב שכל עוד אי אפשר לעלות בצורה חופשית על הר הבית, שכן אין לנו פרה אדומה ואין אנו יכולים להיטהר - אין הוא נחשב תחת שלטוננו, ויש לקרוע עליו.

8          בדומה לכך כתבו גם הרא"ש והריטב"א במועד קטן כו.

9          בהגהות רבי עקיבא איגר (תקס"א) כתב שגם אם ראה שתי ערים בזו אחר זו צריך להוסיף על הקרע, אך אם ראה את ירושלים תחילה אינו צריך להוסיף על הקרע כשרואה אחת משאר ערי יהודה.