שוה היובל לראש השנה

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי


 

דף יומיומי

ראש השנה דף ל – שוה היובל לראש השנה (הדף של היום)

בסוגייתנו מובאת ברייתא המציינת כי בין בראש השנה ובין ביום הכיפורים של שנת היובל תוקעים בשופר. בנוסף, מציינת הברייתא כי שוויון זה קיים גם לגבי אמירת מלכויות זכרונות ושופרות:

שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות, אלא שביובל תוקעין בין בבית דין שקידשו בו את החדש, ובין בבית דין שלא קידשו בו את החדש, וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע. ובראש השנה לא היו תוקעין אלא בבית דין שקידשו בו את החדש, אין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע.

כוונת האמור הוא להשוות בין דיני 'היובל' לבין דיני ראש השנה אשר חל בשבת; לא מובן, מדוע לא נאמר כן באופן מפורש בברייתא אולם נראה שיש להם עניין אחד – ליובל ולראש השנה שחל בשבת. ביובל, עיקר המצווה היא על בית הדין, כפי שכתב הרמב"ם שמצווה תחילה על בית הדין לתקוע, והמקור לכך הוא פשט הפסוק, וגם ממה שנאמר בגמרא – אם רשאי אדם יחיד לתקוע קודם שתקעו בית הדין, אין עדיפות לתקיעה של בית הדין ומהו שאמרו שתקיעת יובל אין צריך בית דין שקידשו את החודש, והלא כל שאר בתי הדין לא פחותים משאר יחידים. אלא יש נפקותא לתחילת התקיעה, כך נראה גם מהכתוב בספר החינוך (מצווה שלא) שבית הדין הם העוברים על ביטול מצווה זו אם לא תקעו בשופר; רבי יוסף באב"ד תמה על האמור בספר החינוך, משום שמדובר במצווה אשר מוטלת על כל אחד ואחד, שעיקר המצווה מוטלת על בית הדין וכל היחידים תוקעים מכוחם – משמעות האמור בפסוק 'והעברת' – הוא שבית הדין מעבירים שופר שכל יחיד יתקע; נראה שאם בית דין לא יתקעו גם היחידים לא תוקעים.

אם כן, יש לומר ש'זמן בית דין' הוא מדאורייתא, ולא כפי שכתב רבי יוסף באב"ד במנחת חינוך שהוא מדרבנן, שהיחידים על היום תוקעים רק מכוחם כל זמן שבית דין יושבים – ולא משום גזירה שמא יעביר, משום שאז היה לגזור בכל יום כיפור שלא יתקעו בפני בית דין. יש לציין שניתן לקיים את המצווה אף לאחר שבית דין כבר אינם יושבים, אולם לפני ישיבתם לא תועיל תקיעת היחיד אף מדאורייתא.

בראש השנה שחל בשבת, שכתוב 'זכרון תרועה' – הכוונה היא תרועה אחת על ידי בית דין, ולכן לא כתוב שם 'לכם' כפי שכתוב ב'יום תרועה יהיה לכם'.

הרב ירון בן צבי