שקלים | דף יב | חילול הקדש על מלאכה

  • הרב אברהם סתיו
במשנה (יב ע"א) נחלקו רבי עקיבא ובן עזאי כיצד משלמים את שכר האומנים מקודשי בדק הבית:
 
"ינתנו לאומנין בשכרן, דברי ר"ע.  
אמר לו בן עזאי: אינה היא המידה, אלא מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן".
 
לדעת רבי עקיבא אפשר לשלם את שכר האומנים מקודשי בדק הבית באופן ישיר, אך לדעת בן עזאי אין זה כך, כמבואר בירושלמי (יב ע"א):
 
"מה טעמא דבן עזאי? שאין ההקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות".
 
לדעת בן עזאי אפשר לחלל הקדש רק על חפץ מוחשי ולא על מלאכה, ומשום כך יש לחלל את ההקדש על מעות אחרות לפני שנותנים אותו לאומנים בשכרם.
 
מהו שורש מחלוקתם של רבי עקיבא ובן עזאי?
 
אפשרות אחת היא שיסוד המחלוקת בדין אומן קונה בשבח כלי. לדעת רבי עקיבא יש לאומנים קניין ממשי בבניין שבנו, ולכן אפשר לחלל את המעות על המלאכה, ואילו לדעת בן עזאי אין לאומנים קניין בבניין עצמו, אלא שלהקדש יש חוב כלפיהם בעקבות עבודתם, וממילא אין כאן דבר מוחשי שאפשר לחלל עליו את ההקדש.
 
מפרשי הירושלמי (קרבן העדה, תקלין חדתין) פירשו באופן אחר, וכתבו שמקורו של רבי עקיבא בדברי הגמרא בתמורה (לא ע"ב):
 
"קדשי בדק הבית נותנין (לאומנים בשכרם). אמר רבי אבהו: דאמר קרא 'ועשו לי' – משלי".
 
מדבריהם נראה שהתנאים נחלקו בשאלה אם המלאכה אמורה להיעשות משל הקדש: לדעת רבי עקיבא גם מלאכת הבנייה נעשית מן ההקדש ויש לשלם עליה, אך לדעת בן עזאי המלאכה צריכה להיעשות בהתנדבות. בהסבר הדבר יש לומר שיש להשתמש בכספי הקדש רק לצורך חפצים שקדושתם נשארת עליהם לעולם, ולא להוצאות מלאכה חד-פעמיות (עיין תוספות שם ד"ה הא).
 
אפשרות שלישית היא שהתנאים נחלקו ביחס למעשה החילול הנדרש כדי להוציא קודשים לחולין. לדעת רבי עקיבא ההקדש מתנהל כמו כל ישות ממונית אחרת, ובאפשרותו לשלם הן עבור מוצרים הן עבור שירותים, ואילו לדעת בן עזאי דין חילול הוא פעולה הלכתית הדורשת חפצא מוגדר שקדושת ההקדש תעבור אליו. דברים ברוח זו כתב גם החזון איש (מנחות כח, טו), שהוסיף שמדובר בדין דרבנן בלבד, הדורש מראית עין של מעשה חילול על חפץ ממשי, אך מדאורייתא מודים כולי עלמא שהקדש מתחלל גם על מלאכה.