SITE NO LONGER SUPPORTED

THIS SITE IS NO LONGER SUPPORTED            בית מדרש הוירטואלי עבר דירה
PLEASE FIND US AT OUR NEW TORAT HAR ETZION WEBSITE                                  
     English shiurim @ https://etzion.org.il/en          לשיעורים בעברית @ 
https://etzion.org.il/he

תולדות עבודת ה' במזבחות (קלה) – איסור הבמות (קיא)

  • הרב יצחק לוי

[בקובץ מצורפת מפה של ירושלים בתקופת חזקיהו המלך]

בשיעור הקודם ראינו את מסעו של סנחריב בשפלת ממלכת יהודה ואת הכניעה של חזקיהו אליו, שהייתה כרוכה בנתינת מס כבד מאוצרות בית ה'. מסתבר כי מס זה לא סיפק את סנחריב. הוא רצה גם לכבוש ולהכניע את ירושלים, כפי שהיה מקובל במלחמות מקבילות בארצות אחרות, בהן כיבוש עיר הבירה משמעותה כניעה של הממלכה הנכבשת.

 

מסע מצפון

במקביל לתיאור מסעו של סנחריב בשפלת יהודה וכיבוש הערים השונות, הנביא ישעיהו מתאר לכאורה מסע נוסף מכיוון אחר, בו מוזכרות ערים שונות המצויות בנחלת בנימין, מצפון לירושלים ובסמוך לה, מבקעת הירדן אל מזרח נחלת בנימין ומשם אל הדרך הראשית הבאה מצפון ליד רמה. הנביא אינו מייחס את המסע הזה למלך מסוים או לפרק זמן מסוים ומוגדר. יש מקום ליחס אותו לימי סנחריב ולנסות להבין מהו היחס בינו לבין מסעו בשפלת יהודה. וכך לשון הנביא ישעיהו:

"לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' צְבָאוֹ-ת אַל תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם: כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר וְכָלָה זַעַם וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם: וְעוֹרֵר עָלָיו ה' צְבָאוֹ-ת שׁוֹט כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן: בָּא עַל עַיַּת עָבַר בְּמִגְרוֹן לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו: עָבְרוּ מַעְבָּרָה גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ חָרְדָה הָרָמָה גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה: צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת: נָדְדָה מַדְמֵנָה יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ: עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם:

"הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹ-ת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ: וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל"   (ישעיהו י', כ"ד-ל"ד).

פרופ' מזר[1] חשב לזהות מסע זה עם גדודים אשוריים שבאו מהשומרון. סביר להניח כי צבא סנחריב תכנן מראש את הפלישה לממלכת יהודה בשני צדדים: מצד אחד, לאורך החוף ובשפלת יהודה, באזור פלשת, על מנת לקדם כל איום מצד צבא מצרים שסביר להניח שיתקדם ממצרים לעבר עזה. ומצד שני, היה עניין לכבוש את ירושלים עצמה עיר הבירה. ואכן הערים המוזכרות במסע נמצאות מצפון ומצפון-מזרח לירושלים. ביניהן עי, מגרון, מכמש, גבע, הרמה, גבעת שאול ליש, ענתות ונב.

נב מוזכרת כעיר הקרובה ביותר לירושלים, משם הצבא האשורי מנופף ידו לעבר ירושלים ומאיים עליה. העיר נב מזוהה בקרבת ירושלים מצפונה. יש שהציעו לזהותה בתל שועפט. יש המזהים אותה באזור הר  הצופים.

במקביל לגדודים האשוריים הבאים מצפון, שולח סנחריב מלך אשור משלחת מכובדת אל ירושלים, המורכבת מגדולי השרים שבממלכה, בחיל כבד לירושלים, כפי שמעיד הכתוב:

"וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס"   (מלכים ב י"ח, י"ז).

מסתבר כי לאחר שקיבל מחזקיהו את הכסף והזהב שהטיל עליו, הדבר לא סיפק אותו והוא החליט לבטל את ממלכת יהודה ולתבוע מחזקיהו כניעה מוחלטת ופתיחת שערי ירושלים לפניו.

מבין התפקידים שהכתוב מונה, תרתן הוא תוארו של המפקד הראשי של צבא אשור (בכתובות אשוריות הוא נמנה על פי רוב שני למלך); רב סריס הוא ראש הסריסים, אחד הפקידים הנכבדים ביותר בממלכת אשור; רבשקה הוא גם תואר לשר בדרגה בכירה בממלכת אשור.[2] כנראה העובדה שידע לדבר יהודית הפכה אותו לדובר הממלכה כולה, למרות שכאן הוא נמנה השלישי.

 

תעלת הבריכה העליונה אשר במסילת שדה כובס

המקום אליו המשלחת מגיעה בירושלים הינו תעלת הבריכה העליונה אשר במסילת שדה כובס. סביר מאוד להניח כי יש לחפש מקום זה בצד הצפוני של העיר.

הכינוי בריכה עליונה מניח כי ישנה בריכה תחתונה. כזאת מוזכרת אצל הנביא:

"וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבריכה הַתַּחְתּוֹנָה"   (ישעיהו כ"ב, ט').

ישנו היגיון וסבירות לומר כי הבריכה העליונה והתחתונה הן שתי ברכות הנמצאות באותו נחל, האחת במקום טופוגרפי יותר גבוה והשנייה במקום יותר נמוך.  על פי ההקשר בישעיהו כ"ב, ט', יש לזהות את הבריכה התחתונה בדרומה של עיר דוד, בברכת השילוח של היום.

לפי הצעה זו, הבריכה התחתונה מצויה ב"נחל האמצעי" המכונה בימי בית שני "הטוירופיאון" – הוא גיא עושי הגבינה היורד מצפון לשער שכם, דרך רחוב הגיא בעיר העתיקה, חניון גבעתי, וממשיך דרומה עד ברכת השילוח בדרום. נחל זה המחלק את העיר הקדומה לשתי גבעות, המזרחית – בצפונה הר הבית, ובדרומה עיר דוד, ואילו המערבית כוללת בתוכה את הרובע היהודי והארמני בתוך העיר העתיקה ואת הר ציון מדרום לה. המיקום המשוער של הבריכה העליונה הינו מצפון לעיר העתיקה.

הבריכה העליונה מוזכרת כבר בימי המלך אחז כשרצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל עלו למלחמה על ירושלים (ישעיהו ז', א'), שם מצטווה הנביא לצאת מן העיר. הסברה היא שהבריכה הייתה בשטח צפוני של העיר הואיל והנחלים העיקריים של העיר זורמים דרומה. כמו כן, מן הפסוקים משתמע כי מוצא התעלה היה במרחק דיבור מחומות העיר.

מן הבריכה ככל הנראה יצאה תעלה דרומה לכיוון העיר.

 

מחנה האשורים

יוספוס פלביוס, בתיאורו את המצור הרומאי על העיר ירושלים בסוף ימי הבית השני, מזכיר פעמיים מקום בשם מחנה האשורים, המתייחס ככל הנראה למחנה האשורי שהוקם על ידי אותו חיל כבד שמגיע עם המשלחת הבכירה בימי המלך סנחריב אל ירושלים. עצם הזכרתו על ידי יוספוס מלמד כמה המקום היה משמעותי בזמנו וכמה מאות שנים ציון המקום נזכר ונשמר.

משני האזכורים של "מחנה האשורים" אצל יוספוס פלביוס ניתן להסיק את המסקנות הבאות:

ברור לכל כי תיאורו את המצור הרומאי בסוף ימי הבית השני כולל את שלושת החומות של העיר: החומה השלישית הצפונית בין החומות עוברת כשש מאות מטרים מצפון לחומה הצפונית העותמנית של העיר של ימינו. ממגרש הרוסים בצפון מערב דרך הקונסוליה האמריקאית בדרך שכם מצפון לשער שכם ועד הפינה הצפון-מזרחית מצפון למוזיאון רוקפלר.

מן האזכור הראשון ניתן ללמוד כי מחנה האשורים היה בין החומה השלישית לחומה השנייה, מחוץ או בטווח ירי בקשתות מן החומה השנייה, כלומר במרחק של כ100-400 מטר ממנה, ולא בקצה הצפון מזרחי מפני ששטח קרקע הפריד בין המחנה לבין נחל קדרון. קו החומה השנייה עובר בחלקו הצפוני, ככל הנראה באזור שער שכם של ימינו.

נקודת הציון לפני מחנה האשורים הינו "מצבת הורדוס". כיום מקובל לזהות מצבה זאת בשרידי מבנה מפואר בן התקופה, ככל הנראה מאוזוליאום מצפון לשער שכם של ימינו. בתחילה לפני גילוי זה סברו כי מחנה האשורים היה מצוי מצפון מערב לעיר באזור מגרש הרוסים של היום. בעקבות הצעת הזיהוי הזאת, יש למקם ככל הנראה את מחנה האשורים ממזרח למצבה זו, בגבעה הצפון מזרחית הנמצאת כמה מאות מטרים מצפון להר המוריה.

ההיגיון הצבאי מחייב שהחיל הכבד שהגיע לירושלים חנה מחוץ לחומות העיר הקדומות והקים כאן מחנה צבאי, כפי שנהג צבא אשור לעשות בעת מסעות מלחמה. מחנה כזה מתואר בתבליטים האשוריים המתעדים את כיבוש לכיש בימי סנחריב. מבחינת מיקום המחנה האשורי, שיקולים טקטיים מחייבים שהמחנה יהיה ממוקם:

א. בקרבת מקום בו תוכננה להיערך ההתקפה המרכזית לפרצת קו החומה.

ב. בקרבת העיר, מחוץ לטווח הירי של המגינים.

ג. במקום שהמחנה לא יהיה נמוך מהחומה.

ד. במקום רחב ושטוח יחסית בו ניתן למקם את כח המשימה ויחידות השירות שלו.

מבחינת השיקולים למיקום המחנה האשורי המקורי בו חנה החיל הכבד בבואו לירושלים, מתאימות שתי הגבעות מצפון לעיר, הגבעה הצפון מערבית והגבעה הצפון מזרחית. על פי מה שראינו, כנראה מאוד ש"מחנה האשורים" בסוף ימי הבית השני היה על הגבעה הצפון מזרחית, צפונית מערבית לשער שכם, אולי באזור בית הקברות א-סהירה.

סביר גם להניח שטיטוס בבואו לכבוש את ירושלים בחר למקם את כוחותיו באותו המקום לאחר שהצליח להבקיע את החומה השלישית.

ייתכן שיקול נוסף, בגבעה הצפון מזרחית ולא בגבעה הצפון מערבית, למרות שהיא גבוהה ורחבה יותר. בגבעה הצפון מזרחית ניצב צבא אשור מול האקרופוליס המלכותי, מול בית ה' ובית המלך, ומיקום זה היווה איום יותר ישיר על מרכז השלטון, ארמון המלך חזקיהו המורד באשור, ומקום זה היה מתאים יותר לנהל משא ומתן מול צבא חזקיהו.[3]

חסרון ההצעה לזיהוי בגבעה הצפון מזרחית הינו העובדה שמיקום המחנה לפי זה יחסית נמוך ויותר קשה להבקעה. ישנם חוקרים הסוברים מסיבה זאת כי הרבה יותר הגיוני למקם את המחנה בגבעה הצפון מערבית השולטת טופוגרפית על ציר ההתקדמות האפשרי לעבר בית ה' ובית המלך.[4]

 

הצעות לזיהוי מקום תעלת הבריכה העליונה

מתוך ההנחה כי ישנו קשר בין מחנה האשורים ובין תעלת הבריכה העליונה, ישנן למעשה שלוש הצעות שונות לזיהוי מיקומה של תעלת הבריכה העליונה. נציע את ההצעות ממזרח למערב. כל ההצעות מניחות כי תעלת הבריכה העליונה הינה מצפון לעיר הקדומה:

א. ההצעה המזרחית

ההצעה האחת הינה בצפון מזרח בסמוך מאוד לשער האריות של היום(סנטה אנה), שם נמצא סכר הסוכר את הבריכה ויוצר בריכה חצובה בתוך נחל היורד משער הפרחים לצפון מזרח הר הבית. המים הנאגרים בבריכה יכולים לזרום באופן מדורג לכיוון דרום. הממצאים מתוארכים לסוף ימי הבית הראשון. המצדדים בזיהוי המזרחי מתבססים על המונח 'מסילת שדה כובס', שכן יוספוס פלביוס מזהה באזור הצפוני מזרחי של העיר, סמוך לחומה השלישית, מצפון למוזיאון רוקפלר של היום – מקום בשם מצבת הכובס. נציין כי המקום מצוי מחוץ לחומת העיר הקדומה אך עדיין לא רחוק מדי ממנה כך שניתן לשמוע מן החומה את מה שנאמר שם.[5]

ב. ההצעה המרכזית

ההצעה השנייה היא גם בצפון אך יותר מערבה. בנחל היורד משער שכם דרומה, לכיוון הר הבית ועיר דוד, אשר כונה בימי בית שני טוֹיְרוֹפֵּאוֹן (גיא עושי הגבינה), נחשפה מנהרת מים הנכנסת לצפון-מערב הר המוריה שיש המתארכים אותה לימי הבית הראשון. בשלב מאוחר יותר, בסוף ימי בית שני, נחצבה בתוך המנהרה בריכה בשם סתרוטיון (שמשמעותו ביוונית 'ציפור קטנה'). כיום ממצאים אלו מצויים בצפון אתר "מנהרות הכותל" ובדרום מנזר אחיות ציון בסמוך לפינה הצפון מערבית של הר הבית. לא מן הנמנע כי בקרבת מקום הייתה בריכה גם בימי הבית הראשון, ואותה ניתן לזהות כבריכה התחתונה המוזכרת בישעיהו כ"ב, ט'.[6]

ג. ההצעה המערבית

הצעה זו מזהה את הבריכה העליונה באזור בריכת חזקיהו ברובע הנוצרי בעיר העתיקה, כשתעלת הבריכה העליונה יוצאת מברכת ממילא לכיוון מזרח, כשבצמוד אליה דרך עפר שניתן לזהות עם מסילת שדה כובס. בשונה מן ההצעות המזרחיות והמרכזיות, לפיהן מחנה אשור בגבעה הצפון מזרחית, על פי ההצעה המערבית, מחנה אישור הינו בגבעה הצפון מערבית. הצעה זו מסתייעת בין השאר בממצאים מחפירות דוד עמית במתחם ממילא, בהן נמצאו שרידי תעלת מים ודרך עפר סלולה המתוארכות לסוף ימי הבית הראשון.[7]

 

כאמור, על פי שלושת ההצעות, המיקום סמוך ל"מחנה האשורים", על פיו זיהוייו השונים, מאפשר לשמוע את הדברים שייאמרו שם על ידי העומדים על החומה.

מתוך שלושת ההצעות נראית לנו יותר ההצעה המרכזית, בעיקר על פי הנימוק לפיו בריכה עליונה ותחתונה מציינות שתי ברכות המצויות באותו הנחל ("הנחל האמצעי" – הטוירופיאון – גיא עושי הגבינה של ימי הבית השני), אלא שהאחת ממוקמת טופוגרפית במקום גבוה יותר (הבריכה העליונה – הצפונית יותר), והאחת ממוקמת טופוגרפית במקום נמוך יותר (הבריכה התחתונה, בקצה הדרומה של עיר דוד). צירפנו לשיעור מפה ובה שלושת ההצעות למיקום תעלת הבריכה העליונה.

בשיעור זה עסקנו במסע האשורי המגיע מן הצפון, ובמיקום המחנה האשורי ותעלת הבריכה העליונה, מקום חניית החיל הכבד האשורי. בשיעור הבא נדון בדברי רבשקה אל המגינים על חומות ירושלים ובמשמעותם.

 
[1]   ב.מזר – מסע סנחריב בתוך ... היסטוריה צבאית של ארץ ישראל, ירושלים, תשכ"ד, ע' 292.
[2]   באכדית פירוש המילה רבשקה היא שר המשקים.
[3]   עד כאן הובאו הנימוקים למקומו של "מחנה האשורים" על פי תפיסתו של דוד אוסישקין, כפי שנותחו במאמרו "מפעלי המים של ירושלים בימי חזקיהו", קתדרה 70, ע' 3-28.
[4]   כך דעתו של דוד עמית במאמרו "אספקת המים לעיר העליונה בימי הבית הראשון ובימי הבית השני לאור החפירות שליד ברכת ממילא", חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, ג', ע' 94-108.
[5]   בדעה זו תומך דן בהט במאמרו "תעלת הברכה העליונה ומיקומה", ארץ ישראל, תשמ"ט, ע' 253-255.
[6]   בדעה זו אוחז דוד אוסישקין במאמרו שהוזכר לעין בהערה 3.
[7]   בדעה זו תומך דוד עמית כמפורט במאמרו שנזכר בהערה 4.