פרסומים
הרב אהרן ליכטנשטיין
בשיעור הקודם למדנו, שכדי להתחייב ב'פר העלם דבר של ציבור' יש צורך שרוב הקהל שבארץ ישראל יעברו עברה בעקבות הוראה מוטעית של בית הדין. מספרם של האנשים בקהל אינו קבוע. המספר משתנה מיום ליום. לפיכך, ייתכנו תרחישים שבהם עוברי העברה היו רוב הציבור ברגע מסוים, אך בזמן אחר הם היוו רק מיעוט של הציבור. במקרים אלה עוסקת סוגייתנו.לפרטים נוספים >
במשנה ד: מבואר שכדי להתחייב ב'פר העלם דבר', די בכך שרוב הקהל יעברו עברה על פי הוראתם המוטעית של בית הדין. במקומות שונים במסכת נידונה השאלה: מי כלול במפקד האוכלוסין, שלפיו קובעים אם החוטאים הינם רוב הציבור או מיעוטו? סוגייתנו דנה בשאלה זו בהיבט הגיאוגרפי – מהם הגבולות שבתוכם צריך לשבת אותו קהל. רב אסי קובע שרק מי
שיושב בארץ ישראל נחשב לעניין זה.לפרטים נוספים >
בשיעור הקודם עסקנו בכלל שנקבע במשנה )ב.(. הכלל מחלק בין החוטא בשל הוראה מוטעית של בית דין לבין החוטא על דעת עצמו. החוטא בשל הוראה מוטעית של בית דין פטור מקרבן, ואילו החוטא על דעת עצמו חייב. המשנה מביאה מספר דוגמאות לכלל זה. אחת הדוגמאות היא תלמיד חכם שידע שבית הדין טעו בהוראתם ובכל זאת חטא. המשנה קובעת במקרה זה התלמיד החכם חייב בקרב.לפרטים נוספים >